קורות חיים
בן דוד ואודט. נולד בשנת תרצ"ד (1934) במרוקו. את לימודיו היסודיים עשה בבית-ספר יסודי שבעירו. סלומון היה בן יחיד להוריו, ועל-כן היה הקשר ביניהם חזק ויציב. כולם הכירוהו כנער חביב וחברותי, ישר בעל-מצפון. אך מעל-לכול מסור ונאמן להוריו. בנערותו יצא לעבודה כדי לעזור להוריו לשאת בנטל פרנסת המשפחה. בתחילה עסק בדיג ואחרי-כן התמחה במקצוע הנגרות. הוא ניחן בתפיסה מהירה ובידיים אמונות, ועד-מהרה נודע בעירו כבעל-מקצוע מצוין.
בשנת 1956 עלה ארצה עם הוריו, והמשפחה השתקעה באשקלון. בגלל מחלת הוריו נאלץ סלומון לשאת בעול פרנסת המשפחה. הוא עבד ימים ולילות בעבודות שונות ולא נותר לו זמן רב לבילויים וללימודים.
במחצית פברואר 1957 גויס לצה"ל והוצב לחיל-ההנדסה. לאחר הטירונות ולאחר שהשתלם כרובאי הוצב לאחת היחידות של חיל-ההנדסה. הוא מילא את תפקידו נאמנה והיה אהוד מאוד על מפקדיו ועל חבריו ליחידה.
לאחר שחרורו מהשירות הסדיר הוצב ליחידת-מילואים והיה נקרא לשירות-מילואים. במהלך שירות-המילואים עבר הסבה מקצועית והיה ללוחם-חרמ"ש. כחייל-מילואים נטל חלק במלחמה ששת הימים ועל כך הוענק לו אות המלחמה. השתתף גם במלחמת יום-הכיפורים, ויצא ממנה בשלום. הוענק לו 'אות מלחמת יום-הכיפורים' ואף הועלה לדרגת רב-טוראי.
במשך השנים נשא לאישה את חברתו, סימי, ונולדו להם ארבעה ילדים: אודט, דוד, יוסי ומשה.
סלומון היה בעל מצוין ואב טוב לילדיו. הוא הקדיש להם זמן רב ועזר רבות לאשתו בעבודת הבית.
ביום י"ב בתשרי תשל"ו (17.9.1975) נפל במילוי תפקידו באזור מושב נביעות. הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי שבקרית-שאול. השאיר אחריו אישה, שלושה בנים, בת ואם.
במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "הכרנו את סלומון כחייל ממושמע ומסור, המוכן תמיד למלא כל משימה ולהקל על חבריו. הערכנו זאת מאוד." משפחתו תרמה לזכרו ספר-תורה.