טוראי רוית פורת ז"ל

קורות חיים

בת רחל ויוסף. נולדה ביום ח' באלול תשל"ז (22.8.1977) בבאר שבע. רוית למדה בבית-הספר היסודי ע"ש קורצ'אק ובבית-הספר התיכון מקיף ג' בבאר שבע וסיימה את לימודיה התיכוניים בבית-הספר "איילון" בחולון. רוית הצטיינה בלימודים והשתתפה שנים רבות בחוגים לאמנות בשעות אחר הצהריים, בהם למדה ציור ופיסול. בבית-הספר התיכון המקיף ג' בבאר שבע למדה במגמת ביולוגיה, בכיתת המצטיינים. בעבודת הגמר שלה ערכה מחקר על צמחים בשיתוף עם "החברה להגנת הטבע". בשעות הפנאי הרבתה לקרוא ספרים, במיוחד אהבה את ספריו מלאי ההומור של ג'ראלד דארל. היא היתה חברה בתנועת הנוער "המכבי הצעיר" במשך כשנה. רוית היתה ילדה מופנמת וביישנית. כשהיתה בת עשר נפרדו הוריה וכעבור שש שנים עקרה האם עם בנותיה לחולון, שם המשיכה רוית את לימודיה. גם כשעברה לחולון נשארה בקשרים טובים עם כמה חברות מבאר שבע, אותן ביקרה מדי פעם בשבתות ובחגים.

רוית גויסה לצה"ל בראשית נובמבר 1995. לאחר הטירונות הוצבה לחיל האוויר ונשלחה לקורס מחשוב. מפקדיה מתארים אותה כחיילת חכמה, שקולה, נבונה, ממושמעת ואינטליגנטית.

ביום א' בטבת תשנ"ו (24.12.1995) נפלה רוית בעת שירותה והובאה למנוחת עולמים בבית העלמין הצבאי בחולון. בת שמונה עשרה היתה בנופלה. השאירה אחריה הורים, אחות - ליבת ואח - אוהד.

במכתב תנחומים למשפחה כתב הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק: "רוית תוארה על ידי מפקדיה כחיילת אשר מילאה את תפקידה במסירות, אהבה לעזור לזולת, והיתה אהודה ומקובלת בקרב מפקדיה וחבריה כאחד". וכתב מפקד היחידה: "רוית הגיעה

ל'עובדה' לאחר תקופת טירונות בבסיס הדרכה 12 והצטרפה לקורס מחשוב. רוית התגלתה בקורס כחניכה מסורה העוזרת לזולת, תמיד הביעה נכונות להתנדב לכל משימה, ומעולם לא התלוננה".

אמה של רוית אמרה על קברה ביום השנה לזכרה: "את לא היית כ'צל חולף

בשרותינו', כפי שכתבת. את היית אור גדול, גאווה ונחת לכולנו. יפה, אצילת נפש, אדיבה, חכמה. אני מודה לך רוית על שמונה עשרה השנים היפות שהיינו ביחד, מנסה בכל כוחי למלא אחר צוואתך ולהמשיך ולחיות את חיינו, אני וליבת אחותך, ולהיטיב עמם". ידיד וחבר, ישראל הר-לב, כתב שיר לזכרה של רוית: "מה חש העלה שהרוח ניתקה/ בנופלו אל התהום, על כתפיה נישא?/ התוהה הוא, אם יש עוד כוחות בעולם/ שיחזירו אותו אל חלום שחלם?/ היש עוד תכלית לקוות או לרצות/ היש עוד לטרוח, אפשר לפצות?/ או שמא איננו חושב, כי הותש,/ אולי עלה שניתק כבר לא חש".