סמ"ר עדי שורק זביב ז"ל

קורות חיים

עדי, בן חיה ושלום, נולד ביום י"ז בתמוז תש"ד (8.7.1944) בתל-אביב. הוא למד בבית-הספר היסודי "קלישר", בבית-הספר התיכון עירוני ח' ובבית-הספר התיכון "גאולה" בתל-אביב. אחרי-כן המשיך בלימודיו באוניברסיטת בר-אילן ברמת-גן. עדי היה תלמיד מצטיין, ממושמע ומסודר. מנהל בית-הספר כתב עליו: "שקדנותו הייתה לדוגמה. מעולם לא ישב בטל ותמיד היה טרוד ועסוק. אם בהכנת שיעורים ואם בעיסוק מועיל אחר. הוא היה מסודר ומהודר בלבושו, ספריו ומחברותיו, ואף מכשיריו, היו תמיד סדורים, מסודרים ונקיים". עדי גויס לצה"ל בסוף אוגוסט 1962 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס מפקדי טנקים והיה בו חניך מצטיין, ואחרי-כן היה למדריך בבית הספר לשריון. הוא היה חייל מסור ואחראי ובעל ידע מקצועי רב. על חלקו במלחמה בשנת 1967 הוענק לו "אות מלחמת ששת הימים". בשנת 1967 נשא את חברתו דינה לאישה. הוא היה בן נאמן להוריו וסייע להם הרבה, בעל מסור לאשתו ואב אוהב את בניו צבי ואייל. עדי הרבה לקרוא ספרות בתחומים רבים, למד תכנות מחשבים והפעלה ועבד ביחידת המחשבים במשרד הביטחון ובשלישות הראשית. הממונים עליו אהבוהו מאוד ושיבחוהו על מסירותו, על שקדנותו ועל עבודתו האמינה והמדויקת. עדי היה חברותי מאוד ונוח לבריות, נדיב וטוב לב. חברו סיפר עליו, שהיה "חבר טוב, מעניין ומסור, אדם שנעים להיות במחיצתו". הוא היה איש חברה, נעים-שיחה ומארח למופת, וביתו היה פתוח לכל. הייתה בו סבלנות רבה ואורך רוח. שליו היה ומעודו לא יצא מכליו, לא רגז ולא כעס. נכון היה להענות לכל בקשה ברצון ובמאור-פנים. הוא היה אדיב, עדין נפש ונעים הליכות, שמח ורוחו הייתה טובה עליו תמיד. עניו היה, לא התנשא ורחק מן הקנאה. היה בו כוח רצון עז, ובעקשנותו דבק למלא כל משימה ואתגר שהציב לעצמו. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים גויס עדי ונשלח עם יחידתו לחזית בסיני. ביום כ"ב בתשרי תשל"ד (18.10.1973), ליד בסיס הטילים במחנות אבו-סולטאן, צפונה מן האגם המר, ממערב לתעלת סואץ, נפגע הטנק שלו בשתי פגיעות ישירות, והוא נהרג במקום. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אישה ושני בנים, הורים, שלושה אחים וחמש אחיות. לאחר נופלו הועלה לדרגת סמל-ראשון. במכתב תנחומים למשפחה השכולה כתב מפקדו: "עדי, איש השריון המעולה, היה לוחם אמיץ-לב וגילה כושר מנהיגות למופת. הוא הנהיג את מחלקתו לקרב בגבורה וביצע את המשימות שהוטלו עליו בדבקות, תוך חירוף נפש. הוא התחבב על חייליו ועל מפקדיו והשרה תחושת ביטחון על כולנו. נפילתו היא אבדה כבדה לנו". הוריו הקימו לזכרו ספרייה תורנית גדולה בישיבה ומתיבתא "משכן שמעון" בבני-ברק; בית-הספר התיכון "גאולה" הוציא לאור חוברת לזכר בוגריו שנפלו במלחמה, ועדי בכללם.