תפריט נגישות

סמל יעקב וגנר ז"ל

יעקב וגנר
בן 24 בנפלו
בן צפורה וזאב
נולד בחולון
בכ"ה בשבט תש"ה, 5/2/1945
התגורר בחולון
שרת בחטיבת הצנחנים
יחידה: חטיבה 80
התגייס ב-ינואר 1963
נפל בקרב
בי' באלול תשכ"ט, 24/8/1969
במלחמת ההתשה
מקום נפילה: בקעת הירדן
באזור בקעת הירדן
מקום קבורה: תל אביב - קרית שאול
הותיר: אשה - שרה, הורים ואחות

קורות חיים

בן זאב וצפורה. נולד ביום כ"ה בשבט תש"ה (5.2.1945) בחולון. למד בעיר בבית-הספר היסודי ע"ש ביאליק והמשיך שנתיים בבית-הספר התיכון ע"ש קוגל. כשסיים את כיתה י' עבר ללמוד בבית-הספר התיכון-מקצועי "אורט" "יד סינגאלובסקי" שביד-אליהו וסיים שם את לימודיו בהצלחה במגמת חשמל.

היה חבר פעיל בתנועת "הנוער העובד והלומד" ויחד עם חבריו לתנועה ולספסל הלימודים הרבה לטייל בארץ ולמד להכירה ולאהוב אותה. השתתף גם בפעולות הגדנ"ע.

יעקב היה נער טוב-לב וקשר קשרי ידידות אמיצים עם כל מכריו. היה בעל כישרון מוסיקלי רב, חילל בחליל, ניגן במפוחית פה ופרט על הפסנתר, אך יותר מכל אהב לנגן באקורדיון. מכלי זה לא נפרד גם בשנים מאוחרות יותר בהיותו בצבא וגם כסטודנט באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנות לימודיו האחרונות התגבש בתנועה גרעין נח"ל, שהיה עתיד להצטרף לקיבוץ "אילות" שבדרום. יעקב הצטרף לגרעין זה והיה בין פעיליו.

יעקב התגייס לצה"ל בסוף ינואר 1963 והצטרף ליחידת הנח"ל. לאחר הטירונות עבר עם הגרעין לקיבוץ, שם עבד בענף התמרים ושמח בעבודתו למרות שהיתה קשה. בערבים נהג לרכז סביבו את החבר'ה ובעינים עצומות ובדבקות, ניגן באקורדיון ושר. בתקופת "הנח"ל" עבר קורס מ"כים וקורם צניחה.

יעקב היה בעל כושר גופני מעולה וסבולת מצויינת. במסעות מפרכים היה מעודד כל נחשל ומטה שכם לעזרה. הוא השתתף בפעולות התגמול והיה קשור מאוד ליחידתו. למרות שנפצע בברכו באחת הצניחות וסבל תקופה ארוכה, סירב ללכת לוועדה רפואית, מחשש שיורידו לו פרופיל ויעבירוהו ליחידה עורפית - לא לוחמת.

לאחר שהשתחרר מהשירות הסדיר נרשם ללימודים באוניברסיטה העברית בירושלים, בפקולטה לכלכלה ומדעי המדינה. את מחייתו מצא בעבודה כחשמלאי (מקצוע שרכש ב"אורט") ובנגינה באקורדיון.

במלחמת ששת הימים גוייס למילואים ועם יחידת הצנחנים השתתף בקרבות "אום כתף" וכבוש הגולן. כאשר שירת בשנת 1968 במילואים באזור שארם-א-שייך, לא חזרה יחידת סיור של שישה חיילים לבסיס וגם מסוק לא הצליח לגלות אותם.

יעקב החליט לצאת ולמצוא את האבודים, אף על פי שהוא עצמו היה חולה זה יומיים. חייל שהיה בין "האבודים" סיפר, כי כל אנשי החוליה היו חולים ומעולפים וחייל אחד הוכש על-ידי נחש. פתאום שמעו קול קורא אליהם: "חבר'ה. איפה אתם?" ואז ידעו שניצלו. בדרך חזרה בלכתם בקניון הראה יעקב סימני חולשה ומחלה וכשנשאל: "למה זה יצאת דווקא אתה לחפשנו?" ענה: "אמרו שצריך לחלץ אתכם - והלכתי".

בשנת תשכ"ט סיים את לימודיו באוניברסיטה ובתחילת אותה שנה נשא לאישה את שרה מ"קרית שלום" שבתל אביב. רכש דירה וריהט אותה בפשטות ובטוב טעם, באביזרים שהתקין בעצמו. יעקב השתתף במכרז על משרת כלכלן במשרד מבקר המדינה בתל-אביב וזכה בה.

ארבעה ימים לפני סיום תקופת המילואים, ביום י' באלול תשכ"ט (24.8.1969), נפל בעת מילוי תפקידו, כאשר הג'יפ בו נסע לסיור בקו הגבול עלה על מוקש. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול, הניח אחריו הורים, אחות נשואה ואישה.

מפקדיו אמרו עליו: "היה אחד הסמלים הטובים בפלוגה. ביצע את כל המשימות שהוטלו עליו באחריות ובמסירות. היה אהוב על כל חבריו והתבלט בארגון ערבי הווי - - - היה חייל למופת, אהוב ומקובל על כולם".

לאחר נפילתו יצא ספר לזכרו על פרשת חייו ופעילותו; פרשת חייו רשומה ב"נזכור", ספר הזיכרון שהוציאה האוניברסיטה העברית בירושלים והסתדרות הסטודנטים שלה, בעריכת יהודה האזרחי; הופקה קלטת וידאו על חייו; כמו כן הונצח שמו על לוח זיכרון בבית-הכנסת הגדול בחולון ובסניף הנוער העובד בחולון.

בניית אתרים: