קורות חיים
בן יוכבד ומשה, נולד ביום ט"ו בסיוון תש"ד (6.6.1944) במשהד שבפרס. בן 5 שנים היה יוסף כשנפטרה אמו. כעבור שנה אחת ב-1951, בהיותו בן 6 שנים, הוא עלה עם משפחתו לארץ. הימים היו ימי המעברות. תקופה קצרה התגוררה המשפחה במחנה-מעבר בשער-עלייה שליד חיפה. תנאי החיים היו קשים ביותר, בלי עבודה, בדירה צרה. יוסף הועבר מבית אביו למשפחה אומנת, ולאחר נדודים הגיע לכפר-גנים, שליד פתח-תקוה. שנים אחדות הוא שהה שם, עד שהועבר לכפר בתיה. כאן התחיל ללמוד בבית-ספר יסודי והמשיך את לימודיו בבית-ספר מקצועי תיכון, במגמת נגרות.
כשסיים את לימודיו בבית-הספר התגייס יוסף לצה"ל, באוגוסט 1962. הוא עבר אימוני טירונות, השתלם בקורס חובשים והוצב כחובש קרבי בחיל-הצנחנים. על מקצועו כחובש קרבי שמר גם אחרי שהשתחרר מן השירות הסדיר והתחיל לשרת במילואים. הוא המשיך להשתלם בקורסים שונים, וביניהם קורס נהג-חובש.
בחייו האזרחיים עשה יוסף חיל. הוא השתקע בשכונת קריית שלום, שבדרום תל-אביב, התחתן ונולדו לו בן ובת. לאחר מכן, כשרווח לו, הוא עבר לדירה מרווחת יותר בחולון, שם נולד ילדו השלישי.
בשלוש מלחמות לחם יוסף ויצא בלא פגע. ברביעית לחם ונפל. הוא היה חובש קרבי במלחמת ששת הימים, במלחמת ההתשה, ובמלחמת יום הכיפורים. בשנת 1973 עבר יוסף קורס השתלמות, ועלה לדרגת רב"ט.
בשנת 1980 כשהחמיר המצב בדרום לבנון, הועבר יוסף ליחידה בצפון הארץ. כשפרצה מלחמת שלום הגליל, שירת בחיל-הרפואה כנהג חובש.
ביום ראשון ט"ז בתשרי תשמ''ג יצא אוטובוס מתל-אביב ללבנון, להחזיר חיילים מחופשת-שבת בבתיהם. בין הנוסעים היה גם יוסף. כשעבר האוטובוס ליד העיירה עליי בלבנון, הותקף על-ידי מארב של מחבלים. חיילים אחדים נהרגו, ובין ההרוגים היה יוסף. בן 38 שנים הוא היה במותו.
שר הבטחון אריאל שרון כתב עליו למשפחתו: "יוסף שירת בחיל הרפואה. הוא התבלט בתכונות האנושיות שבו, להתנדב ולעזור לזולת, תכונות שהפכו אותו מקובל על מפקדיו ונערץ על חבריו בפלוגה. ניכרו בו כושר אלתור בנושאים רבים ומגוונים. בכך הקל ועזר לחבריו שהיו עמו הן באימונים והן בשירות הפעיל".
לאחר שנפל הועלה יוסף לדרגת סמל. הוא הובא למנוחות בבית-העלמין הצבאי בחולון. הוא השאיר אחריו רעיה, שני בנים, בת, אב, חמישה אחים ושתי אחיות.
על שמו הוכנס ספר תורה בבית הכנסת ביקנעם, שם התפלל אביו.