טוראי יחיאל-דוד "חיליק" ישפה ז"ל

קורות חיים

בן נחום ורבקה. נולד ביום 5.2.1930 במושב מרחביה. שני השמות ניתנו לו להנצחת סבו האחד יחיאל, ציוני נודע באוקראינה שנהרג בימי פטלורה, ודוד דויד, אף הוא ציוני נלהב שנפטר בדרכו לארץ.

בן יחיד למשפחה חקלאית, ובחקלאות ראה יעודו גם הוא. מבית-הספר הקטן שבמושבו עבר לבית-הספר המחוזי בכפר-ילדים וסיים בו 10 כיתות. ראש וראשון היה לחבריו בבית-הספר ועל אף היותו שובב גדול חיבבוהו מוריו והוקירו את כשרונותיו ורצונו לדעת. עם סיום לימודיו בבית-הספר אשר נטע בלבו אהבה עמוקה לידיעת הטבע, עבר למקוה-ישראל והתמסר במרץ ובאהבה ללימוד החקלאות. מרכז החברה והרוח החיה בה.

עלם נאה, חסון, שמח ומעודד, ורבה היתה השפעתו על חבריו. אולם עם פרוץ המלחמה נאלץ חיליק - כך קראוהו - לסיים לימודיו בחפזון. הגרעין ההתישבותי, שעליו נמנה והיה אחד מיוזמיו, אורגן עוד במקוה-ישראל ועבר לגבע להכשרה מגויסת של הפלמ"ח. הוא הלך עמהם, אך שוחרר למשך זמן שירותם בגבע לעזרת הוריו במשק. בהתלהבות ניגש לעבודה והעלה תכניות מרחיקות-לכת לשיפור המשק, אך ימים מספר היה שם ועם קריאה ראשונה התגייס לשירות מלא.

נשלח לחזית הירדן. על אף זכותו כבן משק להתגייס לחיל-המילואים, שפעולתו בשמירת המקום והגנתו - הלך לשירות מלא תוך הכרה מלאה.

עם עזיבת המשקים מסדה, שער-הגולן, כאשר הערבים החלו לשדוד ולהוביל את השלל במכוניות, רדפו חיליק וחבריו אחרי השודדים ואף השחיתו מכונית-משא מלאה רכוש שדוד. אולם המון ערבים רב רדף אחריהם והם ניצלו בקושי. חיליק נפצע בידו וברגלו ובכוחות עצמו הצליח להימלט. הוא נשלח לבית החולים בטבריה, אך עוד לפני שהחלים כליל מפצעיו ונשלח הביתה לשם מנוחה והבראה, נסע למחנה צריפין לבקר אצל חבריו הפצועים. הוא לא חזר עוד הביתה לסיים את חופשתו, בטענה שאין הפצע מצדיק את ישיבתו בבית בשעה שכל לוחם חשיבותו מרובה. חבריו מעידים עליו ששהותו עמהם נסכה בהם רוח של בטחון ואמונה. הוא הצטרף ליחידה בה שירתו חבריו לבית-הספר ולהכשרה ועמהם יצא שוב לפעולות.

בליל 17-18.7.1948 הלילה האחרון לפני כניסת ההפוגה השניה לתקפה, במסגרת מבצע "דני" יצאו כוחות הגדוד הראשון של חטיבת "יפתח" לפעולה באיזור שילטא, הכיפה המזרחית של רכס חירבת קוריקור החולשת על כביש בית-נבאללה לטרון נתפסה על ידי פלוגה ב'. עם שחר תקף הליגיון את הפלוגה מכיוונים שונים באש כבדה של מקלעים ומרגמות, ומאוחר יותר הצטרפו אליו שיריוניות במגמה לכתר את חיילינו מדרום.

נוכח לחץ האויב ומספר הנפגעים הורה מפקד הגדוד לסגת בחיפוי הדדי ובחיפוי הכוחות בשילטא ובאל-בורג', הנסיגה היתה קשה ביותר ובוצעה תחת אש כבדה ותוך גילויי גבורה רבים. בתחילת הנסיגה נפגע חיליק-יחיאל ישפה. בהיותו פצוע, אף שהיו לו מים, סרב לשתותם תוך טענה שיש להגישם לפצועים קשים יותר. בשעת הנסיגה הובל ע"י שניים מחבריו, אך פגז פגע בשלושתם.

ב-28.2.1950 הועבר למנוחת עולמים להר-הרצל בירושלים ונקבר בקבר אחים.