רפאל, בן יהושע ומרים, נולד ביום כ"ז בחשון תרפ"ג (17.11.1922) בפולין. עלה לארץ בשנת 1935. למד תקופה קצרה בבית-ספר "תל-נורדוי" בתל-אביב ובבית החינוך המשותף בגוש תל-מונד. בתקופה זאת תרם רבות לפעולת הנוער בגוש. ברוך כשרונות היה, תמיד נטה לעסוק במקצועות הטכניים ושאף ללמוד בטכניון העברי בחיפה. המשיך בלימודיו בגימנסית ערב בתל-אביב וביום עבד בחברת "הסנה". בשנת 1942 התנדב לצבא הבריטי. תחילה שירת ב-F.A.R כנהג, ולאחר מכן ביחידת התובלה העברית במדבר המערבי. התמחה בתיקוני רכב ומטוסים וצורף ליחידה אשר התכוננה לפלישה לאירופה. בשנת 1944 השתתף בפלישה ליוון. ביוון שלאחר הפלישה רפי וחבריו איתרו נוער יהודי ודאגו להעלותם לארץ ישראל. רפי הוחזר למצרים והתמנה מפקד סדנה באבוקיר. בשנת 1946 השתחרר מהצבא הבריטי ושב לעבודתו ב"הסנה". בשנת 1948 התנדב לפלמ"ח כמכונאי בגדוד השמיני של חטיבת "הנגב" והיה עם הנצורים בנגב המנותק. התגייס לצה"ל עם הקמתו, והיה מפקד סדנה מרחבית. בתום מלחמת העצמאות שירת תקופה מסויימת בצבא הקבע. כאשר השתחרר צורף כשותף לחברת "זחליל" לעבודות עפר והכשרת קרקע. נשא אשה והקים משפחה, עזב את חברת "זחליל" והמשיך לעבוד כעצמאי, בהקפידו על ביצוע מעולה ויחס אנושי לכל עובדיו. אהב מאוד את עבודתו, השקיע מחשבה רבה לשם ייעול העבודה ולהגברת הייצור. בעל יוזמה ותושייה רבה וכושר אלתור. לכל דבר מצא פתרון פשוט ויעיל. מטבעו אהב לבצע הכל במו ידיו. בשעות הפנאי האזין למוסיקה, או הרכיב אופנועים ומכוניות. במו ידיו בנה את ביתו. אחד מתחביביו הרבים היה טיולים עם רעייתו וילדיו כשהוא מצויד במפה ובמשקפת לתור את הארץ לאורכה ולרוחבה. שקט היה וצנוע, השרה אוירה של שלווה וביטחון על כל הסובבים אותו. נהג לסייע לקרוב ולרחוק שלא על-מנת לקבל פרס. תמיד קיוה שיצליח להשלים את לימודיו בטכניון העברי בחיפה, אולם הוא לא זכה לכך. ביום ב' בשבט תשל"א (28.1.1971), מצא את מותו בעת מילוי תפקידו. הניח אישה ושני ילדים. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בקרית-שאול. ליד מושב בקוע - צומת נחשון שבפרוזדור ירושלים הוקדשה חורשה לזכרו באחד היערות אשר הכשיר הקרקע לנטיעתם.