תפריט נגישות

סא"ל ראובן נצר ז"ל

חברת ילדות רבקה שקד מספרת


הכרתי את ראובן מכיתה ו' בבית ספר על שם "ביאליק" מחולון, כאשר התחלנו ללמוד יחדיו בכיתה "המוגברת".
היום היו קוראים לכך ודאי בשם מפתה יותר-מחוננים? מדעים ואומנויות? (-אך היו אלה זמנים אחרים).
ליויתי את ראובן מאז ועד מותו הפתאומי כחברה קרובה לו ולמשפחתו, כמעט שלושים שנות חברות טובה ונפלאה.
כמה פנים לו לראובן. ראובן הנבון והחכם, התלמיד הכי טוב בכיתה, הרציני, המסודר, אהוב המורים, אך יחד עם זאת רחוק מלהיות "חנון"-גזעי, מהחבר'ה, ממחברותיו וממבחניו נהגו להעתיק רבים וטובים...
ראובן השנון, בעל חוש ההומור המיוחד במינו-כאילו רציני, והבדיחות עפות באשרת הפנים הכי יבשה, בלי לצחוק, בלי לחייך אפילו, מה שהפך את כל העסק עוד הרבה יותר מצחיק. אפילו בן זוגי, קלוד, ליצן בזכות עצמו, ששום בדיחה של מישהו אחר לא מצחיקה אותו אף פעם, נהג לצחוק בקול גדול אצל ראובן ועמד על כך שכמעט בכל ביקור אצל אימי ז"ל בחולון, לא נחמיץ ביקור אצל ראובן ויעל.
ראובן הרגיש, היוצר, האמן, האוהב- הכרתי את כשרונותיו הרבים כיוצר, בעיקר בציור, מאז ילדותנו, והתפעלתי מהם מאוד. אין לי ספק, שבזמנים אחרים, קלים יותר כלכלית, יכל גם כשרון זה של ראובן להתפתח ברמה הגבוהה ביותר.
ראובן איש המשפחה - האב, הבן זוג. בעניין זה אכן היה לי "מעמד מיוחד" ,שכן בביתי, וסביב חוג חברתי משותף נפגש חברי ראובן עם חברתי הטובה, יעל שוחט (אז). ליויתי את גלגוליו של הרומן מאז –בני 16 היינו- דרך כל העליות והירידות, ידעתי היטב את נבכי נפשו של ראובן ואת אהבתו העזה ליעל ולילדיו הנפלאים.
ומעל הכל - ראובן החבר. לא היה לי אף פעם, מכל חברי וחברותי הרבים, לאורך כל שנותיי, עוד קשר כזה בו הרגשתי כל כך בטוחה, בו ידעתי שאפשר לסמוך בעיניים עצומות, להאמין לכל דבר, לבקש כל דבר, לקבל כל עזרה לה אני זקוקה.
אהבתי את ראובן אהבה גדולה, הוא היה חלק בלתי נפרד מימי ילדותי, נעורי ובגרותי.
הוא קשור לזכרונות היפים ביותר על תקופה אחרת, מדינה אחרת, אנשים אחרים. שעות רבות בילה ראובן בביתי. אימי ז"ל, שהייתה גם מורה שלו באחת השנים הכירה אותו ואת הוריו היטב, אהבה אותו מאוד וכאבה את לכתו בגיל כה צעיר. ביום בו נפטרה, כמה שנים לאחר מות ראובן, הגעתי לביתה מלווה בחברי מילדות, וביניהם גם יעל, אשר הביאה עמה את אלונה, בתה, להראות לה היכן נפגשו אמא ואבא, סביב איזה שולחן, ואיזו כורסא בדיוק נשברה בתעלולי החברה...
האם נותר עוד מה לומר מלבד להתגעגע???

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה