אלבום תמונות
12 מרץ 2004
לבעלי וחברי יעקב שהיה ועכשיו איננו
מאז אותו לילה שהפך לטרגדיה עבורי, עבור הילדים וכל המשפחה, זו הפעם הראשונה שאני יושבת וכותבת על האסון שפקד אותנו. עברו עשרים שנה וזה עדיין כואב כאילו זה עכשיו קרה. יעקב גדל במשפחה יחד עם חמשת אחיותיו. הכרתי אותו בתקופת השרות הצבאי שלי, אבל יצאנו רק אחרי שהשתחררתי ובתוך חודש החלטנו להינשא ומאז לא נפרדנו, וכמו שאומרים, עד שהמוות הפריד בינינו.
נישאנו ביום 14.11.1960 והקמנו בית בחולון ומשפחה לתפארת.
יעקב היה בן נאמן להוריו. כל יום אחרי העבודה, לפני הגיעו הביתה, היה עובר אצל הוריו שלא ידאגו שמא לא חזר הביתה ודאג לכל מחסורם. אהב אותם והעריצם, והם תמיד קיבלו יחס מיוחד ממנו.
בתחילת דרכנו כמשפחה, יעקב עבד על משאית כשכיר ב"מובילים מאוחדים בע"מ" ולאחר מכן רכש משאית פרטית ועבד עליה. משאית שבעתות מלחמה הייתה מגויסת יחד עם יעקב לצבא. עם לידת בננו הבכור, עודד, יעקב גילה את חיידק הצילום. תחביב שהאהבה אליו התעצמה בחלוף השנים. הוא אהב לצלם את הילדים בחגיגות ובכל המסיבות בבתי-הספר, הסריט חברים באירועים כמו חתונות, בריתות ובר-מצוות. אבל יותר מכל, אהבתו הייתה להסריט את ילדי המשפחה בפורים, מחופשים, בתהלוכות רחוב. הייתה שמחה וששון, אבל מאז שהוא הלך לעולמו זה הופסק.
זהו נכס יקר ערך שהשאיר למשפחתו למזכרת ומדי פעם מתאספים כל המשפחה וצופים בסרטים. הירושה שהשאיר אחריו, שווה יותר מכל הכסף שבעולם.
כולנו גאים להיות חלק מהמורשת שהנחיל לנו בחייו ובמותו.
בתקופת נכותו התנדב בארגון זהב"י, ארגון משפחות ברוכות ילדים. תפקידו היה רכז צרכנות מוצרי מזון, ציוד לביה"ס לתלמידים, ביגוד, שמיכות וכד', וכל זה מהיצרן לצרכן בכדי להוזיל את העלות למשפחות נזקקות. יעקב השקיע הרבה מזמנו ועשה הכל באהבה ומכל הלב ולא על מנת לקבל טובות הנאה לעצמו, אלא רק בכדי לעזור לזולת. שנה לאחר פטירתו התקיים טקס לזכרו והבעת תודה על פועלו הרב בארגון.
יעקב יקירי! השארת חלל ריק לא רק בקרב המשפחה הקטנה שלך, אלא גם בקרב כל המשפחה הגדולה שלך. דודים ובני דודים וכל מי שהכיר אותך בשיכון ותיקים, היכן שגרת. בבית הכנסת שלך וכל החברים הרבים שהיו לך בעבודה ומחוצה לה.
באותו ערב שהתמוטטת ירד גשם, נאור רץ בגשם בשכונה וצעק אבא לא יהיה בבר-מצווה שלי. כל אחד מהילדים שלנו קיבל את המוות בצורה שונה, אבל לכולם נשאר חלל ריק. היית אבא למופת, דאגת לכל, אפילו באותו ערב בגלל הגשם לא הסכמת שיוסי ייסע למורה לאנגלית, לשיעור פרטי, באופניים. אתה הסעת אותו, אבל להחזיר אותו הביתה לא הספקת, נסע השכן להביא אותו, עם הבשורה המרה שאבא איננו עוד. את הילה רצית באותו ערב לקחת להיפגש עם חברים להרקדה, גם בגלל הגשם רצית להסיע אותה, ואז היא גילתה אותך שוכב במדרגות הבית, וזה הכה אותה בתדהמה. הכל בתוך כמה דקות שינה את החיים של כולנו. דגנית בכתה שאתה לא תספיק לראות את הסרט שהסרטת בבת-המצווה. כמה שנים לקח לנו לראות אותו עם כאב בלב, זו הייתה השמחה האחרונה שזכית לה. עודד היה עליו לקבל עול גדול על כתפיו, אחים קטנים לו, והוא בקושי בן עשרים ושתיים. שחר היה רק בן שמונה, לא הבין בדיוק, אבל הבין שאבא לא יהיה איתו עוד.
יקירי, אנחנו חיינו כמעט עשרים וחמש שנים יחד, היה לנו טוב, אהבנו והבנו אחד את השניה. יאמר לזכותך, כי תמיד אהבת לצאת לבלות וליהנות מהחיים הטובים, שמחת בחלקך, אף פעם לא הסתכלת על אחרים, מה יש להם. תמיד הסתפקת במה שיש לך והעיקר היה אצלך, המשפחה הקטנה שלך, שיהיו בריאים, שילמדו ויסתדרו החיים. זה היה חשוב לך ועשית הכל בכדי שזה יתגשם. לא חסכת לא מזמנך ולא מכספך כדי להעשיר את הידע שלהם בחוגי העשרה, טיולים ואנציקלופדיות למיניהן. גם עבודת כפיים, כל דבר שעשית בבית, תמיד דאגת שיהיו על ידך וילמדו הכל לעשות ועל הצד הטוב ביותר, והצלחת להנחיל להם זאת. לכולם ידי זהב, הכל יודעים לעשות כמו שלימדת אותם והם גאים על כך.
יעקב יקירי! תסלח לי שאינני יכולה לזכור אותך בלשון עבר, בשבילי אתה עדיין בהווה וכך אני מרגישה תמיד, כאילו אתה עדיין איתי. אולי זה מה שנתן לי את הכוחות להתמודד יום יום בגידול הילדים הנפלאים שהשארת באחריותי. חלום גדול היה לך תמיד, שהילדים יגדלו ויבנו גם הם משפחות קטנות משלהם, ושתמיד ייסבו לשולחנך בשבתות ובחגים, והבית יתמלא בנכדים. כך ראית את החיים לנגד עינייך, החלום שלך נתן לי כוחות לשאוף להגשים אותו, ובאמת בערבי שבתות וחגים מתנהלים כרגיל, כולם באים ונהנים להיות יחד, רק אתה חסר לנו, ואני מאושרת שהצלחתי למרות הכאב והקושי בחסרונך, להגשים את חלומך הנכסף.
יקירי, הצלחנו באמת לגדל שישה ילדים מקסימים, מוכשרים, למדנים והעיקר אנשים טובים, ישרים, האוהבים לעזור, כי זה מה שחוו בבית ואנחנו יכולים להיות גאים על כך. כואב לי שלא זכית לראותם גדלים ומתחת לחופה שכבר נישאו עודד, הילה, יוסי ודגנית. נאור הקיץ מתחתן ולשחר יש גם כן חברה שזה נראה בדרך לחופה. לכולם יש משפחות שהיית גאה בהם כי ידעו לבחור את האדם הנכון. אני חייה עם הבדידות שלי ועם הזיכרונות מהחיים היפים שהיו לנו, וזה כנראה נותן כוח להמשיך. חסרים לי האהבה והפינוקים שידעת תמיד להעניק לי, הטלפתיה שהייתה בינינו, תמיד ידעתי מה רצית לומר לי, כאשר קראת לי מהסלון, ואני ניזונה מהדברים היפים האלה שחווינו יחד במשך הרבה שנים. כן נתנו דוגמא טובה לילדים, כך הם ראו את הזוגיות שלנו וכך הם נוהגים, ואני מאושרת מכך. הילדים דואגים לי, אין לך מה לדאוג.
אתה חסר לי מאוד בכל רגע ובכל שעה מהיממה, ובכל השנים האלה שאני לבד, אני חושבת עליך כל הזמן והגעגועים גוברים מיום ליום ומשנה לשנה. הזמן פשוט לא מרפא את הכאב.
באהבה נצחית,
יהודית רעייתך