אלבום תמונות
בס"ד
ב' ניסן תשס"ד
ותשחק ליום אחרון משלי (לא, כה)
לכתוב מלאכה לא קלה ובמיוחד על אבא עליו השלום קשה יותר ומכמה סיבות.
זה כרוך בצער רב הן מצד זיכרונות העבר והן מצד צער ההווה שאבא לא נמצא עמנו כאן כעת, ואף שכמעט בכל יום ורגע אני זוכרו לברכה. וכבר הלב מאותת ומשדר לעין דמעות דמעות דמעות, ואלו לא מאחרות לבוא.
קשים מאוד הדברים לכתיבה ובעיקר ההבעה מעומק הלב אל הכתב.
יש הרבה לכתוב, ומה אכתוב, וכמה אכתוב, ומהיכן אתחיל, ובודאי לא אוכל לצאת ידי חובה.
אתחיל מכאן בעזרת השם יתברך.
אבא אפשר בודאי לומר את שכולנו מכירים, "ואהבת לרעך כמוך רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה" (תורת כהנים, קדושים) ואבא עוד יותר, אהב את הזולת יותר "מכמוך" דבר שבודאי לא שכיח בעת הזו ואף לא לפני כמה עשרות שנים.
תמיד השתדל להטיב עם הזולת בכל אשר היה ביכולתו ואף למעלה מכוחותיו, במיוחד מאז חלה, דברים אשר קלים לאדם מן השורה, לגביו היה קושי גדול לעשותם, כמו ללבוש בגדים או הליכה קצרה בעליה, לעלות במדרגות. אבא לא הראה חוליו לסובבים אותו.
כשנפטר הרבה אנשים ממש נשארו פעורי פה שהם לא ידעו שהיה כה חולה.
כאשר ניגש לועדה לקביעת אחוזי נכות, כשהיה צריך לפשוט בגדיו, התקשה מאוד והנ"ל חשבו שהוא עושה הצגות כדי להגדיל אחוזי נכותו ועל-כן לא נתנו לו את אחוזי הנכות המתאימים. אבא ממש התבייש בכך שחשדו בו בכך וביקש אז לעבור צינתור-לב, שבאותם הימים היה קשה, ופעמים אף יותר מניתוח שהרבה העדיפו ניתוח ולא צינתור. וכשהם ראו את התוצאות הם נדהמו מחוליו החמור, וכמו כן התביישו שחשדו באדם כשר.
על אבא מהצד האבהי אפשר להזכיר לדוגמה את הל"ג-בעומר והמדורה הענקית שהיה מארגן, והיה משתף את כל השכונה ממש, והיה בסוד העניינים החל מאיסוף הקרשים שהיה לעזר רב מאוד, כמו שהיה לוקח אותנו למצבורי עצים שם נוכל לאסוף בקלות והרבה כדי שתהיה מדורה ענקית, ואח"כ נוסעים למרכז העיר לקנות פלאפל ושתייה, מסריטים סרטים ועוד, ממש השתדל בכל מאודו שיצליחו בניו ובנותיו. ומי ישכח את המתנות הגדולות בימי ההולדת. מתנות שעוררו התפעלות בקרב הנוכחים, ובסכומים כמו בחתונה, ועתה עולה בלבי שאולי כנגד זה שלא זכיתי שיהיה עימי בחתונה.
תמיד נתן ונתן ונתן, אף פעם לא על מנת לקבל שכר או טובת הנאה כל שהיא. ואף שפעמים היה אומר, "זה כדי שתהיה ילד טוב", אך זה רק היה כיסוי כי רצונו היה לתת. חשוב היה מאוד לאבא שנצליח בלימודים והתעניין מאוד במה שקורה, תמיד היה פעיל בועד והשתדל לעזור ככל שיכל.
אבא זכה ללב טוב והשתדל בכל מאודו להטיב עם הסובבים אותו, קרובים ורחוקים, ורחוקים יותר, לכל מי שיכול לעזור עזר.
במסכת אבות (ג, ט), מובא שרבן יוחנן בן- זכאי אמר לתלמידיו- "צאו וראו איזוהי דרך ישרה שידבק בה האדם. רבי אליעזר אומר עין טובה, רבי יהושע אומר חבר טוב, רבי יוסי אומר שכן טוב, רבי שמעון אומר הרואה את הנולד, רבי אלעזר בן ערך אומר לב-טוב. אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך שבכלל דבריו דבריכם " ופירש רבנו עובדיה מברטנורה, לב-טוב לפי שהלב הוא המניע לכל שאר הכוחות והוא המקור שממנו נובעים כל הפעולות. כך היה אבא מוכן לתת הרבה יותר מאשר היה מסוגל ויכול בגדר של "יותר ממה שהעגל רוצה לינוק הפרה רוצה להיניק" (פסחים קיב.)
בהיותי הבכור ובגלל הגיל, מאז שחלה זכיתי להסתופף עימו ובצלו הרבה זמן באירועים וזמנים שונים. אם זה לנסוע עימו לכל מיני סידורים או לשוק לקניות, אף שלא רציתי כי כמובן יש דברים חשובים יותר, ובמיוחד כשמדובר בשוק, שזה היה כרוך בסחיבות סלים ועבודה מאומצת. וכשהיינו עובדים יחד, זאת אומרת שהייתי עוזר לו בעבודה כי בכל מה שיכול הוא לעשות, לא נתן לאף אחד, ולמדתי ממנו רבות ועמדתי מעט על האדם שבו.
אבא אהב מאוד לקנות "בשוק התקווה", ממש היה מרגיש שם טוב ולא היה מתעייף מכל העניין אף שהיה כרוך במאמץ רב לגביו, ולשאלתי איך זה, ענה לי שהוא נהנה לראות את השפע שיש במקום, זה עשה לו הרגשה טובה שעזרה לו יותר לתת כמו שמובא בברכות נז: "דירה נאה ואישה נאה וכלים נאים מרחיבין דעתו של אדם". אז לא הבנתי אותו אבל ביום החודש או ביום השנה נסענו לשוק לקניות ואז הבנתי את דבריו, ואף הרגשתי מעט מהרגשתו ושמחתי על כך מאוד.
פעם קיבל עבודה בצפון ת"א ברחוב דיזנגוף לשפץ בית של משפחה אשכנזית (הפרטים כדי להגדיל התמיה). ממש לא יאמן מה שהיה בבית זה. אם המשפחה נפטרה שנים או שנים רבות קודם לכן וההזנחה בבית הייתה עצומה. השירותים והמקלחת היו ממש שחורים, מלוכלכים, צחנה רבה, בית מלוכלך וקודר. אחת מבנות המשפחה הרחוקות קרובות נרתמה לעזור ולשפץ את הבית, והשם זימן לה את האדם המתאים ביותר אבא. אבא השתדל לעשות את הכל על הצד הטוב ביותר ואף דברים שלא היה צריך, כי אבא הבין שפרט לעבודה ישנו כאן עניין לעזור ולהחיות את המשפחה כי הכרת פניהם של בני המשפחה ענתה בהם על מצבם הרוחני הגרוע. ובאמת אני זוכר שאותה אישה מאוד הודתה לאבא על מה שעשה כי היא ראתה שעשה המון אף מה שלא היה צריך. ואבא בצניעותו אמר שלא עשה דבר.
אבא אהב מאוד את כל בני המשפחה, והצליחו אבא, אימא, אחיותיו ובעליהן שיחיו, ליצור משפחה מאוד אוהבת עם כל הילדים, שממש אנו הילדים מרגישים רגש אבהי ואימהי עם כל דוד ודודה. קירבה נפלאה ולא שכיחה. והרבה סיפרתי על כך לחברי והם תמהו על כך מאוד. פעם בשיחה עימו, כשהיינו אמורים לעבור לאילת, שאלתי אותו אבא מה יהיה בחגים, וללא שום פקפוק ושהיה אמר לי, נתארח כאן בחולון אצל המשפחה וגם נוכל להתפלל בבית-כנסת "מחנה אפרים". כשמישהו התחתן, עבר דירה או בכל הזדמנות, כל המשפחה נרתמת לעניין.
בתקופה שחלה ושהה בבאר-שבע כאשר אימא הייתה עימו, ממש כל הדודות תיפקדו באופן מיוחד ולא הרגשנו בחיסרון. ממש משפחה נפלאה.
פעם שמע שזוג רוצים להתגרש השתדל מאוד בדבר של יתגרשו וב"ה עד היום בני הזוג יחד, כי אבא הרגיש נורא ורצה לעזור לכל אחד שלא היה לו טוב, ועל כעין זה אמרו חז"ל- "אמר רבי ישמעל גדול הוא השלום שמצינו שויתר הקב"ה על שמו שנכתב בקדושה, שימחה על המים כדי להטיל שלום בין איש לאישתו" (דרך ארץ זוטא) ועל המשכין שלום נאמר במסכת פאה (א, 10) "אלו דברים שאדם אוכל מפרותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחברו ובין איש לאישתו..."
כשפגש את אחד מחבריו מילדות ניסה לחדש עימו את הקשר. זה, שעלה לגדולה, לא התלהב כלל מהרעיון ודחה את אבא פעמים מספר כי היה בטוח כמו שמקובל בחברה המודרנית, לשם מה, בודאי שאבא מחפש טובת הנאה כל שהיא, ואבא חס ושלום אף פעם לא כן. וכשהתחדש הקשר נהנה זה מחברתו של אבא יותר ממה שאבא נהנה ממנו.
בתקופה שהיה הקניין של "זהב"י", טרח ועמל רבות לרווחת הציבור והשיג מחירים מעולים שלא נשמעו עד אז, ואף שהיו הקניות בסכומים עצומים, אף פעם לא קיבל טובת הנאה מהחברות שעשה עימהם את עסקיו. וכל זה במסירות נפש עצומה למרות חוליו הרב, ורבות מהמשפחות קשרו עימו קשרי חברות מיוחדים ואהבו אותו מאוד.
אבא היה מכניס אורחים ממדרגה ראשונה ועם אימא טרחו רבות בכך שנתנו לאורחים הרגשה חמה ביותר עם מאכלים שכל אחד אהב, כל אחד ועינינו, דגים או בשר והכל טעים כמו במקומות המשובחים ביותר שאמרו חז"ל בגמרא שבועות לה: "אמר רב יהודה אמר רב גדולה הכנסת אורחין יותר מהקבלת פני שכינה".
ועוד רבות יש לספר "ואת עלית על כלנה" משלי (לא, כט).
כשנה לפני פטירתו זכה לזכות גדולה ועצומה, ואבא לא מפספס מצוות כאלו. המצווה- תכנון, ביצוע ובנית ארון קודש בבית-הכנסת "מחנה אפרים" בו התפלל.
שנים רבות בבית הכנסת היה ארון עץ שבו נשמרו ספרי התורה הקדושים שיש, ששווים עשרות אלפי דולרים. ישנם גם ספרי תורה שנכתבו בעירק ובאו עם העולים לארץ. ועד בית הכנסת השתדל מאוד להחליף את ארון הקודש ולבנות ארון חדש, הן כדי לפאר את בית השם והן כי לצערנו הרב ישנם גנבות רבות בבתי הכנסת.
הסכום שהציעו האחרים לבנות ארון קודש היה גבוה מידי לתקציב ועוד מעט קט נתבטל הכל. אבא עליו השלום ששמע על כך לקח את העניין לידיים והציע הצעה נמוכה בהרבה שהתאימה לתקציב וכך יצא העניין לפועל. יש לציין שבבניית ארון הקודש השתתפו אך ורק פועלים יהודים, דבר שמשבח ומייקר את המצווה וזכותו הגדולה של אבא שלא השתתפו בבניית הארון גויים ערלים. זכורני שכאשר עשה את חשבון ההוצאות וההכנסות, המאזן הסופי הראה שוויון ובודאי לא אתפלא אם ההוצאות היו גבוהות מההכנסות. אבא שמח על כך, כן ניכר מהבעת פניו, כי בנין ארון הקודש היה חשוב לו יותר מכל, שאומר דוד המלך בתהילים "טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף" תהילים (קיט, סז). כי מעלת המצווה גדולה יותר ומשובחת יותר כשנעשת לשם שמיים.
מה לכתוב על גבי ארון הקודש? זאת שאלו את רב בית הכנסת, הרב אליהו הלוי שליט"א ואמר לכתוב "אין זה כי אם בית השם וזה שער השמיים" בראשית (כח, יז).
עשרות בתי כנסת ראינו וכתיבה כעין זו על ארון הקודש לא מצינו, (אחרי שנים ראיתי בית כנסת בירושלים שכך גם כתוב על ארון הקודש שלו). מדוע האריכות הזו, ראו זה פלא ורק מהשם זה שאת הפסוק אמר יעקב אבינו עליו השלום וגם כן אבא שמו יעקב, אבא נפטר ביום השנה לחינוך ארון הקודש.
מובא במדרש שמות רבה (לד, ב) בעניין בנית המשכן "ועשו ארון, מפני מה בכל הכלים האלה כתיב "ועשית" ובארון כתיב "ועשו ארון"? אמר רבי יהודה בן רבי שלום אמר לו הקב"ה יבואו הכל ויעסקו בארון כדי שיזכו כולם לתורה" יודע אני מעל לכל ספק שזה שאני יושב ולומד תורה, הכל מכוחו ומזכותו ובזכותו, ושלי, שלו הוא, וזכות מצוותיו ומעשיו הטובים הם עומדים לי.
ביומו האחרון זכה להרבה דברים חשובים ואפרט מקצתם. באותו יום היינו כל בני המשפחה, אימא והילדים כמעט במשך כל היום בבית והוא היה עימנו וראה את כולנו. לאחר מכן כל אחד הלך לעיסוקיו וזכה אבא לביקורו של רבי סלח סמירה הי"ו מבית הכנסת, שמידי פעם היה עובר בביתנו ואבא היה נותן לו צדקה למה שהיה מבקש. וכן דקות לפני שמסר את נשמתו לבורא קיים מצוות צדקה ולאחר מכן מצוות ליווי האורחים ובחזרתו במדרגות מסר את נשמתו האהובה והמיוחדת לבורא.
במידרש קהלת רבה (פרק ג') כתוב "אלא המסורת הזה תהיה בידך כל העושה מצווה סמוך למיתתו דומה שלא הייתה מדת צדקתו חסרה, כי אם אותה מצווה והשלימה..." זכה אבא לכך לזכות גדולה זו לסיים בטוב. ולא בכדי כי אבא היה ר"ת אלול, א-הוב ל-מטה ו-א-הוב ל-מעלה, שבאמת היה אהוב על כל הבריות שהעריכו אותו מאוד.
אימא שתחיה סיפרה שפעמים מספר אמר לה שכשיפטר מן העולם, שהארנק שלו יהיה מלא בכסף כדי שתוכל לפרנס ביתה וכן יום קודם לכן קיבל כסף על עבודה שעשה, שעזר מאוד להוצאות הראשונות.
עוד זכה שנישאר בבית ולא נלקח ל"אבו-כביר" לאותו מקום של אכזרים שמתעללים במתים יהודים ואף שבני המשפחה לא רוצים, כי ביהדות הדבר מאוד חמור, שאסור ליהנות מגופו של המת ובטח לא להתעלל בו. וזאת בזכות שכמה פעמים סיפר על רב בית הכנסת שנפטר ונילקח לשם ומתפללי בית-הכנסת ואנשי ג'סי-כהן מסרו ממש נפשם עד שחילצו אותו משם וכך היה: כשהגעתי הביתה וכשהבנו את רע הגזירה, אמבולנס אמור היה לפנות אותו לשם, אני חושב שהיה גם כן שוטר, אני לא בטוח. שאלתי אותם אם חייבים והם כמובן אמרו שכן. באותו זמן היה בביתנו השכן היקר חוגי נאווי הי"ו שאמר לי שלא חייבים ושיישאר בבית, וכן אמרנו להם, אבא נישאר בבית תלכו מפה.
אמרתי לחוגי הי"ו שאני זוכר לו זאת לטובה כל חיי על עצתו שהשאירה את אבא בבית. וגם-כן חוגי הי"ו נשאר עם אבא כל הלילה וקרא לידו תהילים, ממש דברים נפלאים שזכה להם בזכות מעשיו וצדקותיו.
יהי רצון שתעמוד זכותו לאימא ולכל בני המשפחה והחברים קרובים ורחוקים, לרפואה שלמה ובריאות איתנה ותשובה שלמה, אמן.
יהי זיכרו ברוך
מתים יחיה אל ברוב חסדו ברוך עדי עד תהילתו
שמיע עודד