אלבום תמונות
דוד יעקב
בזכות העובדה שדדי היה בגילי, זכיתי להסתובב לא מעט עם דוד יעקב, והרבה מזיכרונות הילדות שלי קשורות בו.
אני זוכרת ...
איך היה מעמיס אותנו על המשאית עם הקבינה האדומה, היינו עומדים מאחור, על ערמות של חול נקי, במשאית בלי גג, פתוחה לשמים, קופצים ונוסעים לפלמחים.
איך היה קונה בשוק את התפוחים הכי טובים, הכי קשים הכי עסיסיים והכי יקרים.
איך היה קונה לילדים מלא צעצועים, ושוקולד ממולא בטעם תות.
איך היה לוקח אותנו איתו לכל הסידורים שלו: לשוק, לסלים הנגר, לרפאל העולה החדש מגרוזיה...
איך היו לו תחביבים ושיגעונות, עוד בתקופה שאנשים לא חשבו על דברים כאלה בכלל, והוא סחף איתו את כל המשפחה.
איך היו לו מצלמות יקרות, כבדות ומסובכות, בתקופה שהיה נדיר לראות מצלמה אצל אדם פרטי.
בזכותו יש לי תמונות מהילדות.
איך הוא בנה במחסן בחצר, חדר חושך לפיתוח תמונות, והיה מפתח תמונות בעצמו, כאשר אנחנו מחכים בחוץ, במתח, כמו לפני חדר לידה.
איך לפני שבנה חדר חושך במחסן, היה מפתח את התמונות במקלחת.
איך תפס אותו תחביב ההסרטה, ואיך עד היום כאשר צופים בסרטים, של כל המשפחה, שלושים, ארבעים שנה אחורה, רואים כמה זה היה ענק.
איך היה בונה דברים ואוסף את כולם סביבו והופך כל בניה לחגיגה גדולה. כך בנה שולחן עגול וכבד, מחלקים של שיש, בדוגמה פסיפס וכך בנה אקווריום ענק, משיש ומלט, עם חורים עגולים, שנראה כמו צוללת.
איך הפך את פינת האוכל בבית, לפינת אוכל מודרנית, ע"י כך שצבע את הקיר וקישט אותו בצבעי שמן בדוגמה של פסים לרוחב ולאורך, בעזרת סרגל ומחק עגול של עיפרון.
איך נתפס לשיגעון הרכבות, ובנה לוח רכבות חשמלי ענק, עם רכבות, גשרים, רמזורים, מסלולים, עצים, פרחים והמון פעלולים, שכאשר הפעיל אותו, הבהבו אותו והכל זז, והרעיש. הלוח הזה שהיה גדול, תפס את כל המרפסת הקטנה, ולכן בגלל חוסר מקום, היה מתרומם ומתקפל במקביל לקיר.
איך היה פתוח מאד לחידושים, והיה מהראשונים שקנו מדיח כלים וקולט אדים, ואנחנו הסתכלנו בתדהמה על המכשירים האלה ולא הבנו בשביל מה בעצם צריך אותם (אני עד היום עוד לא הבנתי) ולא האמנו שהם באמת יכולים לעזור.
דוד יעקב, האיש עם השפם, הסיגריה והקפה השחור בכוס הזכוכית קטנה.
ענת