רב"ט יעקב שמיע ז"ל

אלבום תמונות

דודי יעקב

כאשר נתבקשתי ע"י דודתי יהודית לכתוב משהו לזכרו של דודי יעקב , שמחתי אך מיד אחז בי מין שיתוק שהרי מזה שלושה עשורים לא אחזתי ב"שבט הסופרים", לא כל שכן לעסוק בכתיבת קווים לדמותו של אדם מיוחד שיהווה מסמך לזכרו ושיהיה נחלת רבים וטובים. התלבטתי רבות אודות מה וכיצד לנסח את הדברים, דבר שעלה לי בהתחלות כתיבה חוזרות ונשנות ואז הבזיק ברוחי הדבר הבא:
כיצד מצטייר בעיני אנשים מנהיג, והאם דודי יכול להיקרא מנהיג?
חשבתי שמנהיג ניחן בתכונות הללו: אדם כריזמטי. מחנך. תורם לחברה. צנוע ישר אמין. שורשי. נדיב. מרתק.
כעת בבואי לבחון את הנושא הזה אין לי ספק שדודי יעקב אכן היה מנהיג.
הציונות והיהדות היו ראשוני סמליו. הוא היה צנוע ישר ואמין. תמיד התנדב לבצע כל משימה (ליווה את ילדיו לאורך כל שנותיהם כוועד בכיתותיהם, שלא לדבר על החינוך המצוין שהעניק להם). עזרה לחלשים ותרומה לנזקקים היו מוטו בחייו. סיפוריו היו מרתקים, חבריו היו רבים מספור ואהבתם אליו לא ידעה גבולות.
שאלתי את עצמי האם אני לא מגזים? האם אכן דודי היה אדם שכזה?
לי אין שום ספק בכך ומעבר לכך, רבים הכירו אותו ודומני שלא יִמצא אדם אחד שהכיר אותו ושיָטיל ספק בדברי אלה.
שמחתי מאוד להִיווכח שכך הדבר אבל שאלתי את עצמי האם זה כל מה שאפיין את דודי? האם אין תכונות נוספות וטובות שאפיינו אותו. חשבתי ונוכחתי שיש עוד תכונות רבות וטובות שאפרט רק את חלקן.
דודי יעקב ניחן בידי זהב. כל תחום שהוא אהב ורצה להתוודע אליו, בסופו של דבר הוא התמחה בו. תחום הבניה והשיפוץ למשל (על כל פלגיו) היו ידועים ונהירים לו והיו המקצוע שבו בחר לעסוק. עבדכם הנאמן שליווה אותו במשך שנה תמימה בתחום זה יכול להעיד ששביעות הרצון של המעסיקים אותו לא ידעה גבולות, דבר שהגדיל את חוג לקוחותיו והפך אותו למבוקש מאוד. אין עבודה שלא יצאה מושלמת תחת ידיו גם אם הדבר עלה לו בהפסד ובמימון מכיסו.
היותו מסורתי ומקפיד מאוד על כל חגי ישראל ומנהגיו, לא סתרה את היותו אדם מודרני ובעל ראש פתוח שמוכן לשמוע וללמוד כל דבר.
גם בתחום הספורט לא היו רבים שהיו טובים ממנו וגם מחזותו החיצונית אי אפשר היה שלא להתרשם.
אבל...
כאן אני רוצה לעבור להֶיבט יותר אינטימי ומשפחתי.
אני ובני דודי ודודותיי (וכמובן ילדיו) חווינו חוויות שאני לא בטוח שבתקופה ההיא הרבה ילדים חוו אותם. איני רוצה לפרט את כל החוויות שעברנו אך לא אוכל להתעלם משתיים מהן:
1. הפיקניקים והטיולים.
היינו יוצאים בהמונינו מאורגנים בצורה לא רגילה, לפארקים ולטיולים. היינו דוחסים למחצית המשאית כל ציוד שרק אפשר להעלות על הדעת ובחצי השני של המשאית נדחסנו 6 משפחות ולפעמים גם יותר מכך. שום דבר לא חסר לנו בטיולים הללו. זו הייתה באמת חוויה אדירה שלא תישכח ע"י אף אחד מאתנו. מיותר לציין שדודי יעקב היה הרוח החיה המובילה והמלכדת בטיולים הללו.
2. חווית הצילום.
אחד מהתחביבים של דודי יעקב היה הצילום. יש להזכיר שאנו מדברים על שנות ה-60 וה-70, שנים של מדינה מאוד צנועה בראשית צמיחתה. מצלמה הייתה מצרך יקר מציאות, אך אצל דודי יעקב לא היה אירוע שלא צולם. זכורני היטיב איך היינו מצפים בקוצר רוח לחזרה של הסרט שנשלח לגרמניה לפיתוח משום שבישראל לא היה ניתן לפתח סרטים בתקופה זו. אני זוכר בעיקר את חגי הפורים שבהם כולם התחפשו ואיך היינו נהנים להיפגש לראות ולצחוק מפרי צילומיו. היום אנו נפגשים (אמנם לעיתים רחוקות) אך נהנים לראות את עצמנו, שלא לדבר על ילדינו שרואים אותנו בצעירותינו דבר שגורם להם לצחוק ולהשתאות נוכח המיצגים הללו.
לסיום אני רוצה לציין כאן שדודי יעקב היה עבורי מוסד וסמל ושתמיד תהיה לו פינה חמה בלבי ושמעולם לא אשכחהו.

בכבוד רב
רוני שוחט