אלבום תמונות
יעקב גיסי היקר
אני שוחט אליהו, אחד המעטים שהייתי מבוגר ממך ושהייתה לי הזכות להכיר אותך ואת משפחתך עוד בעיראק, לפני עלייתך לארץ ישראל. נולדת בדרום עיראק למשפחה אמידה בשיא תקופת הזוהר שלה, בן זכר יחיד בין חמש בנות. אביך היה סוכן של "פורד" במחוז הולדתך. המצב הכלכלי של המשפחה היה מצוין. כל בני המשפחה קיבלו את החינוך הטוב ביותר שאפשר היה לקבל, מכרים וחברים תמיד היו בסביבתכם, משרתים היו תמיד לצידכם ודבר לא היה חסר לכם. למרות כל זאת, חייתם חיים צנועים והייתם אהובים ואהודים על כל הסובבים אתכם.
אנשים רבים שגדלים בסביבת חיים שכזו, במקרים רבים גדלים להיות אנשים מנותקים, נישאים, מפונקים, מזלזלים בחברתם ולעיתים אפילו בהוריהם ובקיצור אנשים ה"מוּרמים מעמם".
לעומת זאת אתה היית ההפך הגמור מאב הטיפוס הזה.
אתה הייתה אדם צנוע, מסורתי ועממי, איש משפחה הגון ומחנך מצוין, ציוני מתנדב חרוץ ודגול, עוזר לנזקקים, תורם בסתר ושלא בסתר, חברמן וגם ספורטאי מצטיין ובעל מקצוע מעולה.
למדנו ממקורותינו שלעם ישראל היו תקופות של "הליכה בתלם" ו"הליכה שלא לתלם".
לפי המקורות "הליכה בתלם", הכוונה שעם ישראל האמין באלוהיו, שמר על המצוות, התנהג בצניעות ביושר ובענווה, חי חיי שלווה ושלום והיה עשיר ברוחו. לעומת זאת, בתקופות של "הליכה שלא לתלם", התאפיין עם ישראל בניתוק מערכים, זלזול במצוות, סגידה לחומרנות ולכסף,יחסי חברות ונאמנות היו רחוקים מהם כרחוק מזרח ממערב ובקיצור כתקופת "סדום ועמורה".
אני רוצה להגיד לך מכאן, שבזכותך ובזכות אישיותך הרגשתי כאילו אני חי בתקופה של "הליכה בתלם".
בזכותך המשפחה הייתה מלוכדת, מסורת חגים ומועדים היו דבר יוצא מהכלל, צניעות, יושר כיבוד הזולת והעזרה לכל נצרך הייתה נחלת המשפחה כולה, ואני מוצא התאמה רבה בין מה שנכתב על נוח הצדיק: "איש צדיק היה בדורותיו", ובינך יעקב.
קטונתי מלהגיד שליעקב ז"ל יש אח ורע בעולם הזה. צדיק כמוהו אפילו עלה על המוסכמה הנפוצה בזמן הקודם "כי נוח היה צדיק בדורו". אבל יעקב באמת לפי הרגשתי לא היה רחוק ממנו. אני הרגשתי ממש על בשרי כי היה לו חוש וריח ודעת ממבט ראשון כאשר אדם חייב עזרה, וזה הסיפור שלי;
ברצוני לספר כאן שלושה סיפורים קצרים המאפיינים את יעקב.
יום אחד יעקב ידע שיש לי יום חופש מהעבודה, קרא לי ואמר, אני צריך אותך שתעזור לי בעבודה כי הפועל שלי לא בא היום לעבודה. בשבילי זו הייתה הפתעה, מתוך אהבה אליו אמרתי בשמחה, אני בא לעבוד ולעזור לך. אני חייב לך המון תודה.
לקח אותי לקנות חומר לעבודה ובדרך עמד רגע קט, ראה אדם עם חבילה של ספרים צמודה לחזהו ובראש מושפל. יעקב ניגש אליו ושאל את הבן-אדם אם זה למכירה.
"כן אדוני" אמר לו.
"כמה זה?"
"זה בשבילי הרבה, אבל בשבילך יכול להיות גם הרבה הרבה".
יעקב לא דיבר הרבה ונתן לו מה שביקש, לקחנו את הספרים והלכנו. אני הייתי בהלם כי יש לו מהספרים הללו בבית הרבה ומתוך בושה וכבוד לא שאלתי אותו מילה אחת, רק שמעתי שהוא ממלמל בלחש ובשקט באומרו, "אם אין קמח, אין תורה".
אני הבנתי שיעקב הרגיש כי הבן-אדם, אין לו עם מה לקנות אוכל לילדים ולפי המראה שלו יעקב הבין שהוא צריך למכור את הספרים האהובים עליו ולקנות אוכל לילדים.
את הספרים יעקב כמובן לא היה צריך. הוא נתן לי אותם וביקש ממני לתרום אותם לספריה. ואני בשמחה רבה זכיתי לקיים מצווה בזכותו.
האם זו לא תופעה נדירה?
לא לכל בן-אדם יש הרגשה כזאת, רק לצדיקים. וכל זאת עושה בסתר, האם זה הוא לא צדיק מושלם? כי הוא היה עושה ולא מדבר. הוא לא היה רק בן-אדם, אלא מנהיג של המשפחה כולה, ובהעדרו הכל נהרס.
יעקב לא חייב היה לשרת במילואים מחמת מצבו המשפחתי. האם יעלה על הדעת שהוא יתחמק ממילואים? התשובה היא כמובן לא. באחד מימי המילואים בתקופת מלחמת ההתשה, הייתה בעיה להכניס אספקה למוצבי הגדוד בו שירת. המצב התחיל להיות מדאיג. מי שלקח על עצמו לטפל בבעיה זו ולבצע את הנסיעה המסוכנת הזו, היה כמובן יעקב. הדבר הצריך תכנון רב כיצד לבצע את הנסיעה בשל הקושי להיכנס למוצב והעובדה שהמצרים היו מפגיזים כל פעם שראו שהייתה עוברת משאית אספקה.
במקרה אחר, באחד מימי המילואים החמים, יעקב חש ברע. יעקב דיווח על שאינו חש בטוב, אך בשל השירות הלחוץ, לא טופל. מאוחר יותר לקה יעקב בהתקף לב חמור.
שלושת החודשים שבהם שהה בבית חולים עד שהחלים (אם כי לא חזר מאז לאתנו) היו מהימים הקשים שעברתי עם כל משפחתנו.
באחד הימים בשעת ערב, בא אליו מכר על מנת שיעקב יעזור לו להגיע לבית-כנסת בקרבת מקום. השעה הייתה שעת ערב ביום חורפי גשום במיוחד, וכמובן יעקב הזמין את האורח לביתו, והבטיח לו שלאחר שישתה דבר מה ייקח אותו למחוז חפצו. למרות שלא היה בשיא כושרו, ולמרות שהיה זקוק למנוחה, יעקב לקח אותו למחוז חפצו. בחזרה לביתו, במעלה המדרגות, התמוטט יעקב ומת מדום לב.
היכול להיות מקרה שיכול לאפיין יותר אדם צדיק שכזה, אשר עזר לזולתו שלא על מנת לקבל תמורה, ללא התחשבות במצבו הבריאותי רק על מנת להקל על הזולת, ולמצוא את מותו באמצע התהליך הזה?
ארבע שנים תמימות היינו באבל מוחלט, לא נראה ולו שבר קטן של שמחה על הפנים של הקטנים ביותר עד המבוגרים, והקרובים הרחוקים ששמרו כולם כבוד גדול לו.
בערב אחד אחרי 4 שנים של שבר המשפחה, חל מהפך שאף אחד לא האמין שיתממש, ראינו איזה ברק שעבר בינינו שאחד הילדים הקטנים סיפר לנו איזו בדיחה, קיבלנו אותה בחצי שמחה, ודמעות זלגו מעינינו כביום גשם בהיר ואמר, הילה הולכת להתחתן ועושים לה חתונה גדולה ולגבור על הצער והכאב של ארבע שנים, ואפילו נשמע קול מרחוק וכל אחד מאתנו אמר בדמעות, זה קול של אבא ומכל הנוכחים עלה בחדר קול בכי, שקרע את הלבבות. יהודית הסכימה לחתונה ואמרה כי זה כבוד ליעקב.
הייתה חתונה מהסרטים, מי לא בא. מרחוק ומקרוב ואפילו מכרים ששמעו ברגע האחרון באו ישר לאולם, כי לא האמינו למשמע אוזניהם. והמדהים מכל זה- החבר שלו הכי טוב, דני באבא ז"ל, בדרך מאילת עם משאית מלאה בגדים למכירה לפני החג, הוא החליט להגיע עם הסחורה ישר למקום. יעקב היה מאוד שמח לראות את כל זה. להפתעתנו במקום הייתה בריכת שחיה ועם השמחה הלוהטת של הצעירים, עם כל הלבוש היפה שלנו, הרמנו אחרי הקידושים באופן ספונטני, את החתן והכלה, וישר קפצנו לבריכה עם המים. זה היה מסמר הערב ובאמת שזה שינה את מצב הרוח של כולנו. ואז קפץ דני, החבר של יעקב, והעלה את המשאית לרחבה של הבריכה והודיע, לכבוד חברי הטוב והאבל הכבד שאני שובר אותו, כל הרטובים יעלו מהבריכה, וחילק בגדים יבשים בשמחה וכבוד לחברו היקר לו מכל אדם, יעקב.
דע לך יעקב
אני לעולם לא אשכח אותך. אתה אחד האנשים היקרים והמקסימים שהכרתי.
ברצוני לבטא דבר מדהים שאינני מתבייש בו:
למרות היותי מבוגר ממך
היית לי מורה דרך, סמל ותמרור ודמות למופת. סימנת לי את הדרך, ולאורכה אני אשתדל תמיד לצעוד.
גיסך אליהו שוחט