אלבום תמונות
דוד יעקב
אני אילנה פאשה (בוברוביצקי) אחיינית של יעקב שמיע. אימא שלי שושנה בוברוביצקי אחותו שהיה בניהם שנה הפרש. אימא הייתה גדולה ממנו בשנה.
אני לא חושבת שניתן לכתוב על דוד יעקב כמה מילים כי זה בלתי אפשרי, ספר אחד לא מספיק לתאר ולהביע את הדוד הנהדר, המקסים והאהוב ביותר שהיה לי.
לדוד יעקב ז"ל יש שישה ילדים (שיהיו בריאים) ואני הייתי הילדה השביעית שלו. במה זה התבטא.
לאן שלקח את ששת ילדיו זה היה ברור שגם אילנה באה. יום יום הייתי שם, שלא נדבר שבכל יום שישי אחרי הארוחה אצל אימא הייתי הולכת לשם לקידוש.
ביתו הילה הייתה בגילי, שלושה חודשים בנינו, היינו (ועדין) כמו אחיות. אפילו לכיתה א' הלכנו עם אותם בגדים ותיק דומה שחשבו שאנחנו אחיות.
דוד יעקב היה בשבילי הכל. ממש אבא. אפילו לתחרויות שלי בהתעמלות קרקע לא היה מוותר, בא עם המצלמה שלו ומסריט אותי מהתחלה עד הסוף.
כשדוד יעקב נפטר אני הייתי בטירונות במחנה שמונים. אני לא אשכח את היום הזה בחיים שלי.
ארבע וחצי לפנות בוקר, חצי ישנה מבקשת ממני המ"כית לגשת אליה, אני הייתי בטוחה עוד ריתוק.
ניגשתי אליה ומסרה לי שאימא שלי התקשרה ומסרה שדוד שלי נפטר. מיד שאלתי אותה איזה דוד?, היא לא ידעה לענות לי רק לקחה אותי לקמבציה לצלצל לאימא. כל הדרך ברור לי שזה אח של אבא דוד ראובן (לדאבוני גם עזב את עולמנו). לאחר שיחה עם אימא הבנתי את האסון שנפל עלי. אני לא הפסקתי לבכות כמעט שבוע. הצבא אפשר לי להיות בבית שבוע ימים באופן מיוחד לאחר שהבינו שזה ממש כמו אבא שלי (שייבדל לחיים ארוכים, אבא שלי כמובן).
אני לא יודעת אם זה הכל כי זה לא, אבל אני לא היחידה שאמורה לכתוב על דוד יעקב, אני אסכם בכמה מילים מהלב העצוב.
דוד יעקב היית לי דוד הכי טוב בעולם, אבא, חבר, אדם מדהים וחבל שאלוהים קטף אותך, שעוד לא הספקנו ליהנות ממך.
שמור עלינו אי שם מגן עדן
אוהבת אותך לעד
אילנה פאשה (בוברוביצקי)