שנים ארוכות חלמו חיילי צה"ל, ובהם תותחני צה"ל, לרדת אל הרחבה הצרה של הכותל המערבי. האות ניתן, כשהחלו הירדנים להרעיש את שכונות התפר בירושלים. חטיבת הצנחנים מספר 55 בפיקודו של מוטה גור, שאמורה היתה להילחם בסיני, עלתה לגזרת ירושלים ונערכה לקרב. אליה הצטרפו תותחי צה"ל במטרה לסייע באש מדויקת לצנחנים המסתערים. האחראי על האש היה סא"ל מאיר ציקלג.
גדודי התותחים שעמדו לרשות חטיבת הצנחנים נפרסו באזורים שונים של ירושלים. גדוד המרגמות הכבדות של חטיבה 16 (חטיבת מחוז ירושלים) פרס באזור האוניברסיטה של ירושלים, סוללה של 155 מ"מ נגרר פרסה באזור בית-זית, וסוללה של 160 מ"מ פרסה במבואות המערביים של ירושלים. הזרקור שהוצב על בית ההסתדרות בירושלים יועד לצורכי טיווח האש.
זה היה סיכום פקודת האש, שערך מפקד הסיוע הארטילרי בקרבות ירושלים, מאיר ציקלג:
"ברזל - חמש דקות שיתוק על בית הספר לשוטרים על-ידי סוללת המרגמות 160 מ"מ וסוללת תותחים 155 מ"מ. חמש דקות שיתוק ועוד עשרים דקות לקיום השיתוק על גבעת התחמושת על-ידי שתי סוללות 25 ליטראות, וחמש דקות אש משתי המחלקות - 81 מ"מ על שיח' ג'ראח."
הקרב הקשה של הצנחנים זכה לסיקור נרחב. אולם רמטכ"ל צה"ל במלחמת ששת הימים לא שכח את התותחנים. בנאום שנשא באולם הקאזינו שבעיר בזל, שוויץ, בעצרת ציוני אירופה בספטמבר 1967 לציון 70 שנה לקונגרס הציוני הראשון, אמר רב-אלוף יצחק רבין:
"טייסים וטנקיסטים, מפלסי דרכים בשדות מוקשים וצנחנים, חיילי הרגלים והתותחנים, כולם כולם פעלו בעוז-רוח ובאומץ-לב, כאשר מפקדיהם מובילים אותם לקרב."