אלבום תמונות
קשה לי לכתוב על הזכרונות על בני רפי. בחיים לא הייתי מאמין שאני אגיד קדיש על בני רפי הפרח של הבית.
אלוהים לוקח את הטובים אליו ומשאיר את אלו העושים נזק לאנשים.
רפי אהב לעזור לכולם - לשכנים, לחברים ולמשפחה. היה מוצא זמן לכולם.
היו אומרים לי בעבודה שני מאושר ושיש לי משפחה ובנים שלא מתחצפים - אלוהים ראה את האושר הזה כמיותר והשאיר לנו עצב לכל החיים.
אני מקווה שאלוהים יתן לי אריכות ימים כדי שאוכל ללכת לקברו ולהשקות לו את הפרחים ולדבר איתו.
רפי תמיד פינק אותי, היה בא לעבודה שלי בערב והיה לוקח אותי עד הרכב כדי שלא אחזור הביתה באוטובוס.
אני תמיד ראיתי את רפי כילד אשר אהב להרגיז את אמא אשר דאגה לו האם אכל או לא? התשובה שלו היתה תמיד "לא" כשרק לפני מספר דקות סיים לאכול.
כל הזמן היה צוחק בבית ולא התלונן על שעבד ולמד כל כך קשה.
מחוץ לבית היה גבר.
אי אפשר לתאר אותו במלים. היה ילד יהלום. היה אומר לי:"אבא כשתהיה זקן אני אדאג לך, לאמא ולאחותי, עכשיו אני עובד קשה ולומד ואח"כ יהיה לי טוב וגם לכם".
העולם אכזר, אין מה לעשות, הלוואי ואלוהים היה לוקח אותי במקומו - שלא ראה כלום בחיים. זה הגורל של בן אדם. אני מקווה שישכב במנוחה בגן עדן.
אביך שלא ישכח אותך לעולם, יאהב אותך ויבכה עליך עד יום מותו.
אבא