אלבום תמונות
גם אלינו הגיעה הידיעה והיא ממש הדהימה אותנו. הייתכן? איך זה בכלל יכול להתקבל על הדעת? רק לפני כמה ימים הוא עוד היה אתנו, היינו נפגשים ערב ערב, בסניף. וכמה הסניף היה "חי" כשאהרן היה בא. כשהיינו עסוקים בישיבות ומרוב דיונים אחד מרוגז על השני וצועק על השני הרי אהרן היה בא וצחוקו על פניו; למה לכם לריב - יהיה טוב! ותמיד הרוחות נרגעו. לא פעם התפלאנו על צחוקו זה, כי הוא היה כה ילדותי, מה שקט - והרי אהרן יותר מבוגר מאתנו - וכיום הוא איננו...
זוכר אני את הלילות בהם הלכתי עם אהרן והוא ספר לי על צרותיו - פעולותיו בסניף גבעתיים. הוא עובד בסניף ולא תמיד זה כל כך מצליח והיאוש תוקף אותו השתדלתי להלהיבו ולהמריצו, אבל בי בתוכי חשבתי, האם גם אותו שברגעים קשים כשאנחנו מעוצבנים צחוקו השקט ממריץ אותנו, צריכים להלהיב? ותמיד נפרדנו זה מזה במרץ חדש, בתקוה. כשעובדים - רואים פרי. הוא עבד בסניף, חניכיו אהבוהו, הוא היה להם כחבר בוגר שמכוון ומדריך, עבד בנאמנות ומסירות, בכל לבו ונפשו, בקומזיצים - עושה שמח. בריקודים - הרוח החיה. בכל מקום הרגישו בו אף על פי שלא אהב להתבלט. את חבריו אהב בכל לבו ונפשו, היה מעונין להיות אתם תמיד יחד. הנני נזכר במקרה שהלכנו פעם כמה חברים ואהרן בתוכם. אמר אהרן; חברים! הייתי רוצה שתמיד נהיה יחד, נלך יחד לקראת דרכנו המשותפת.
זוכר אני שוב; אני וחברי חזרנו הביתה מתל אביב (בימי הגיוסים החזקים) פגשנו את אהרן, רצינו לצ'זבט אותו וספרנו לו שאנחנו יוצאים להכשרה מגוייסת אמר אהרן; אם כן מה נשאר לי כאן, גם אני יוצא אתכם, ולא נרגע עד שספרנו לו את האמת. מסירותו זאת, לסניף, לחברים, היתה אחת התכונות הטבועות בדמו ובלי כל ספק שמסירות זאת הביאה אותו גם ליחידתו בפלמ"ח שבה נפל...
בראשית המלחמה הצטרף עם עוד כמה חברים לביריה. הוא עדיין למד בבית ספר, עזב באמצע לימודיו ונסע לעזור לביריה שהיתה מנותקת מכל ישוב. תחת לחץ הוריו חזר לגמור את לימודיו ותיכף ומיד אחרי גמר הלימודים הצטרף לפלמ"ח. היו לו אפשרויות לצאת למחנה קלט ולא ישר לצאת לקרב אבל הוא הצטרף לחלוץ - לפלמ"ח. זה המשך לגד"נע ולחי"ש שהיה פעיל בהם. כשתל-חיים, מקום מגוריו, היתה מותקפת, הרי אהרן בין העומדים במשמר, ובמסירות. וגם בפלמ"ח עמד במסירות עד שנפל.
תכונותיו הטובות; מסירות, טוב-לב, גלוי-לב, אהבת החבר וכו' הן שלוו אותו עד הרגע האחרון, המר והנמהר, בו נפל חלל על מזבח המולדת...
לעולם לא נשכחך! רוחך תלווה אותנו תמיד בכל מעשה ידינו - כי היית לנו לסמל גם בחייך וגם במותך.
חבר סניף בני-עקיבא
ברמת-גן
חיים דרוקמן
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח