טוראי נחם נוביק ז"ל

אלבום תמונות

יש ברצוני לנסות להעלות על הכתב וכוח אחד ביני לבין חבר. הוכוח שהתעורר לרגל הבחירות ברמת-גן הוא אקטואלי מאוד. בנקודותיו השונות נוכחתי שהחבר המתוכח, כרבים אחרים שמספרם מתחיל להדאיג במקצת, הגיע למסקנות מוטעות בלי לחשוב הרבה. הדבר יהיה יותר מובן אם אוסיף, שהחבר הנ"ל הגדיר את מסקנותיו בשלש מלים: "אני מיואש מהסוציאליזם!"
כששמעתיו מדבר כך, לא התעצבנתי, ולא בקשתיו לחזור בו מדבריו, אלא נקטתי בשטה של "נסיגה". שאלתיו בשקט ממה הוא מיואש, והוא ענני: "מהסוציאליזם".
שאלתיו בתמימות: "מה זה?"
- "למה אתה מתכון?" תמה הוא.
- "לסוציאליזם!"
- "כלום אינך יודע?"
וכאן בא: - "איני יודע. הסבר נא לי," ושפע של מליצות שהדובר נסתבך בהן, ואז נוכחתי לדעת שהוא משתייך לסוג האנשים, המהוה אצלנו את הרוב המוחלט, שאינו יודע פרושן של מלים שהוא משתמש בהן.
מובטחני, שרוב חברי השכבה המתבגרת והבוגרת חושבים שהמלה - סוציאליזם, פרושה - שויון. אם כך, אינם אלא טועים.
רובכם מכיר את המלה האנגלית - "סוציאל". מקורה הוא בלטינית עתיקה, ופרושה - "חברה". פתחו את הלקסיקון למלים זרות של גרוזובסקי (עמוד 187), ותמצאו הגדרה מדויקת של המלה סוציאליזם: השטה שעל פיה דרוש לשנות ולתקן את סדרי החברה הקימים על יסודות חדשים. "סוציאליזציה", פרושה: הפיכת רכוש פרטי לרכוש צבורי או ממשלתי. ("ממשלתי", אינו מתכון לרכוש של חברי הממשלה אלא רכושו של הצבור בפקוח ממשלה נבחרת).
לכן - סוציאליזם אינו שויון. שויון למעשה איננו קיים, ולדעתי גם לא יתכן שיהא קיים. הוא לא יתכן כל זמן שקיימים זכר ונקבה, אבות ובנים, זקנים וצעירים, והוא לא יתכן כל זמן שישנם מוכשרים ובלתי מוכשרים וכו'.
חייו של אדם, עלולים להיות מלאי תוכן וענין אך רק כשהוא משתדל על אף כל המניעות שמניתי קודם להגיע לדרגת השויון היותר גבוהה - וזהו סוציאליזם. סוציאליזם אינו השויון עצמו אלא השטה, הדרך, המאמץ והרצון להגיע אליו.
ואם יארע נס ובני-האדם יגיעו לשויון מוחלט (בלשון הפיסיקאים: 273 מעלות מתחת ל-0) הרי אני אהיה הראשון שאשים קץ לחיי, אטפס לגיהנום (שם יהיה מענין. נחזור לתקופת האש), ואשקיף למטה, דרך חלונותיו הצרים ברחמים רבים אל אותם בני אדם אומללים שימשיכו בחייהם.
האנושות היא קבוץ אנשים גדול המעפיל על הר. ההר גבוה לאין סוף. מרגלותיו נמצאות בתוך תהום עמוקה וגדולה שקרקעיתה כבר אינה נראית לנו. ההר עצמו מסולע ומכוסה צוקים. ושבילים צרים מתפתלים ביניהם. חלק מהאנשים מנסה לטפס על ההר באמצעות הטכניקה החדשה, באוירונים וברקטות, אך אין זה משנה הרבה. פסגת ההר גבוהה לאין סוף. שיאו עדין אינו נראה וידוע רק, ששם נמצא יהלום נדיר ויקר, ושמו - "שויון".
האנושות המטפסת מורכבת מעמים שונים. מהם יותר מתקדמים, ומהם פחות. העם הגרמני למשל, רצה להתקדם בעזרת V-1, ו-V-2, וע"י כך לעכב את עליתם של העמים האחרים - ולכן נכשל... השביל בו טפס - נבקע תחתיו, והאומה הגרמנית החליקה ונדרדרה לעומק של כמה מאות שנים. ישנם עוד עמים החפצים להשיג את השיא. ביניהם העם האמריקאי, שעד לפני זמן מועט צעד בראש. הוא היה הראשון לשחרור-עבדים.
בין כל אלה צועד חלק מהעם היהודי, והקבוצים שלנו בראש. גם הם רחוקים משלמות, אבל לעת עתה - הנם חלוצי האנושיות. בקו מקביל, יותר נמוך, צועד העם הרוסי, והקולחוזים שלו המפגרים לעומת קבוצינו, אף כי גם הם השיגו גובה רב.
אף ניו-זילנד צועדת בראש. בדברים רבים היא משמשת מופת אפילו לרוסיה. ניו-זילנד היא דוגמא טפוסית ומוצלחת להתקדמות בעלת קצב משביע-רצון, בלי מהפכות ומשברים כלכליים.
העם היהודי, מלבד היותו חלוץ סוציאליסטי, חייב עתה לדאוג לרפוי פצעיו הנוראים שנגרמו ע"י הנציזם. התחבושת הרופאת פצעים אלו - ציונות שמה, אך קשה להשיגה. אנגליה ואמריקה, ה"רוקחות", אוסרות עלינו להשתמש בה, ואנו עושים זאת בכל יכולתנו, באופן בלתי ליגלי. ישנם ארגונים בעם היהודי, הטוענים שכדי לחבוש את פצעינו, עלינו להפסיק לזמן-מה את הטפוס בהר, ולהתרכז בציונות בלבד, ושוכחים, שאם נתחיל לפגר - נאלץ אחר-כך למהר ולהתאמץ כדי לשוב ולהיות חלוצים, ואל לנו לאבד עמדות שרכשנו לנו בעמל כה רב. נתחזק תוך כדי טפוס.
ההר בו אנו מטפסים, בסיסו רחב וראשו צר. ככל שנעלה, נצטרך להתקרב לעמים המעפילים עמנו יחד, פשוט - כי עוד מעט לא יהא מקום לרוחים בין השבילים בהם עולים העמים השונים.
לפנינו שלש מטרות: הראשונה היא שאיפה להתקדמות - סוציאליזם. השניה פנימית - ציונות. השלישית חיצונית - אחות עמים, ושלשתן שוות בערכן. נוכל לתרגם זאת:
"לעבודה, להגנה ולשלום!"
והרי זו סיסמתנו.
מתוך "רעינו" הכשרת בית השיטה

מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח