מפקדי חטיבת הצנחנים העריכו כי מקומם אינו יפה להגנה ואינו מבטיח את הציר, במיוחד לאור ידיעות על צוות חטיבתי משוריין מצרי הנמצא במרחק 60 ק"מ. הוחלט לשגר סיור מוגבר שיגיע לפתחו המערבי של המעבר. כיון שטייסי חיל האויר הודיעו כי המעבר ריק מכוחות אויב, הוחלט כי הסיור ינוע במהירות על הדרך.
בצהרי 31 באוקטובר יצא צוות-קרב גדודי, בפיקוד 'מוטה' (מרדכי) גור, לסייר את המעבר. הצוות כלל שתי פלוגות נח"ל מוצנח על זחל"מים, שלושה טנקים, יחידת סיור על משאיות וסוללת מרגמות כבדות. אל הצוות הצטרף הסמח"ט, 'חקה' (יצחק חופי). עם כניסתו למעבר נפתחה על הסיור אש מהרכסים, אך הוא המשיך בהתקדמותו. ככל שהעמיק גברה האש, והזחל"מים והיושבים בהם נפגעו. 'מוטה' חש לחלץ את כוח החוד, אך נלכד אף הוא. החלק הקדמי של השיירה ועמו הסמח"ט הצליח לפרוץ מערבה. החלק העורפי הותקף על-ידי מטוסים מצריים שהשמידו מכוניות דלק ותחמושת, פגעו במרגמות וגרמו לעשרה הרוגים וכ-20 פצועים. לא נותרה ברירה אלא להעפיל לעבר הכוכים ולכבשם בקרב פנים-אל-פנים, כדי לחלץ את כוח החוד המרותק בלב המעבר. סיירת החטיבה וכוחות נוספים הוטלו לקרב. המצרים לחמו בעקשנות מכיון שלא נותרה להם אפשרות נסיגה. הקרב המר נמשך שעות רבות גם במשך הלילה, כשהצנחנים עוקפים את עמדות המצרים, עולים על הרכסים ויורדים אל העמדות המוסתרות שבצלעות ומטהרים אותן.
בקרב נהרגו כ-260 מצרים. אבידות הצנחנים היו 38 הרוגים ו-120 פצועים. שמונה מחיילי החטיבה צויינו לשבח על-ידי הרמטכ"ל על חלקם בקרב. בעקבות הקרב התעורר פולמוס חריף בצמרת צה"ל, כאשר האשים הרמטכ"ל, משה דיין, את מח"ט 202, אריאל שרון, בהפרת פקודה, בכך שקיבל אישור לסיור בלבד ולמעשה ביצע התקפה.
מתוך הספר "אטלס כרטא לתולדות מדינת ישראל"
מאת ההיסטוריון אריה יצחקי.