כ"ד באדר א' תש"ו
כששמעתי לראשונה את ההצעה להקים ועדת-חקירה לא"י, שתפקידיה יהיו לחקור את מצב יהודי אירופה, את רצונם לעלות ארצה ישראל, לשמוע עדויות שונות ולחקור את אפשרות הקליטה של הארץ עצמה וכו' - נתמלא לבי רוגז והחלטתי, שאין אנו צריכים להעיד בפני הועדה. הדבר היה לי ברור למדי! מכיון שבוין הציע להקים את הועדה הזאת ומכיון שהצהרתו היא בניגוד גמור למה שקוינו לשמוע, הרי שהתכוון בוין לאשר את הכרזתו ע"י ועדת החקירה. ואמנם - יכול להיות שכך יהיה הדבר, אולם לבי אומר לי, שתוצאות הכרזת ועדת החקירה תהינה טובות מאלה של בוין. בטוח הנני, שאותם ארבעת חברי הועדה שבקרו בימים אלה בפולניה, בגיטו ורשה, ראו את מצבם הכללי, את רצונם של היהודים לעלות ארצה בכל תוקף וכו' לא ישאר לבם קשה כאבן עד כדי כך, שיסכימו עם העובדות הקיימות לפי שעה בארצות הכיבוש הגרמני לשעבר. עד כמה שהזכירם יעלה פרי, איני יודע; אך בטוח הנני, שאם ימסרו את העובדות כמו שהן, בצבען השחור כל כך, אז אולי...
מתוך דברי האחרונים אפשר להבין, כי מסכים אני עם כך, שתהיה קיימת ועדת חקירה בגלל פעולותיה האחרונות, אך אין זה כך, בימים הראשונים שהתחילה לפעול, כבר החלטתי בלבי שצריך להעיד בפניה, צריך לסייר איתם במקומות שהם עומדים לבקר, להסביר להם בסבר פנים יפות, לרכוש את לבם בין אם ע"י הסברה שכלית והתנהגות שכלית כלפיהם ובין אם יתעורר אצלם רגש של רחמים ממה שראו ושיראו עיניהם. אמנם אין אנו רוצים שיפעלו למעננו מתוך רחמים, אלא שיוכיחו, אלה שצריכים להיוכח, כי הצדק תובע מהם להבין, כי כך הוא הדבר, כי תביעתנו צודקות ונכונות לגמרי.
ולכן, אילו ניתן הדבר בידי, הייתי באמת שולח תזכיר לועדת החקירה. ורצינות רבה מעורר בי הענין הזה. אמנם לא הייתי שולח את מה שאני כותב כאן, דרושה לכך הכנה נפשית וגשמית גם יחד, דרושה חקירה מדוקדקת אם נכונים דברי שאני כותב אם לאו וכד' (מכאן אפשר להבין שאני כותב את דברי אלה, כי אני מוכרח לכתוב חיבור ולאמיתו של דבר לא הייתי שולח זאת לועדה, אך לא הייתי שולח זאת לועדה, אך לא זו כוונתי).
הייתי ראשית כל מסביר את ענין הטרור בארץ. את האשמות הכבדות שמטלים עלינו הוא ענין זה. ואמנם פוסח הוא, העניין, על שתי הסעיפים, או יותר נכון, שתי הסעיפים - (האחד התומך בזה תמיכה מוסרית והשני שאינו תומך) שוים בכוחותיהם. ואין לדעת אם כוחם יגבר של אלה התומכים בזה והרואים שאנחנו צודקים בכל מאת האחוזים והטרור צודק בהחלט, או שיגבר כוחם של השוללים אותו והתומכים בדיכואו. בינינו לבין עצמנו הריני אומר, כי הטרור הקיים (של הארגונים הפורשים: אצ"ל ולח"י) אינה הדרך, אולם בפני ועדת החקירה הייתי רק רומז לכך, שאיני מסכים אתם ומן הצד השני הייתי מרבה לדבר על הצדק שבמעשיהם, כי צודקים אנו בכלל וכד'. לא הייתי לוקח על עצמי לתאר את אפשרות קליטת הארץ, כי אינני בקי בכך כל כך. כמו כן לא הייתי מטפל בשאר הדברים שהם ירצו לשמוע כאן. מוטב להשקיע מרץ בנושא אחד או בשניים ועל שאר הנושאים יחשבו ויפרסמו אחרים. הנושאים האלה (השניים) שכל נער בימים אלה מתעניין בהם הם: עניין הטירור וענין הערבים. על הראשון הייתי דן במלואו ועל השני: דיון חלקי. למשל, לא אלך להציע, מה לעשות בערבי ארץ ישראל.
(הערה למורה: הייתי נותן כאן את דעותי במלואם אך הזמן לא הרשה לי).
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח.