למינה אלף שלומות!!!
באיטליה יש אינפלציה. הלירטה לא שווה כלום, מתעסקים רק עם אלפים ומליונים. וכך גם התודות והברכות נהוג לאמר כאן בכל הזדמנות המון ברכות. (תודה) זה עלבון, (תודות) זה שום דבר; (אלף תודות) - זה כבר מתחיל להיות משהו שבתודה. וכו' וכו'.
אבל כשאני כותב "למינה אלף שלומות" / אני מתכוון לכל אחת מהן (ובשלמות) ובמיוחד לאחת (למינה)...
בלילה כבשו את נמל ת"א (?) (בחלומותי). ואני הייתי בין הנסוגים, בבהלה ובבזיון. ובאותו הרגע החלטתי שאני (אם לא אחרים) צריך לכבוש את נמל אלכסנדריה כגמול (אפילו בעצמי). ...אח"כ באו התקפות של חיל האויר על..... (?) ...... או רק תכניות לכך.... ואח"כ ..... (?)
ואח"כ יצא לי לעמוד על כביש ת"א חיפה, ליד רמת אביב (שהיא וכל שאר העינינים העירוניים מסביב לא היו) ולצפות במטוסים, בחזרם, לשדה התעופה דב. זה היה מן מפגן (?) אבל. על הכביש עמדו משפחות הטיסים, קרוביהם וכיו"ב אלה שמשתתפים בהלוויות ואזכרות...
אחד אחד חזרו המטוסים, פגועים בגופם (מטוס פגוע), אך שלמים בנפשם (טיס בסדר). ואחד אחד הם התרסקו על המסלול או הסביבה, כל אחד בדרכו שלו. היה מדכא ועצוב להחריד, אך הדבר התנהל בשקט, כמובן מאליו וברקע התנגן לו צ'לו עצוב. לא בכיות, לא צעקות, לא היסטריות. רק מנגינה עצובה שהתחזקה אחרי כל מקרה ונחלשה עם הבא אחריו, כדי לתת לו לדבר בעד עצמו. והיתה הרגשה לוחצת ומכאיבה - אלה עשו את שלהם, עברו הכל... ובאים להתרסק, בהכרה שלמה, על אדמתם שלהם. לעיני הוריהם... ואף אחד לא יכול לעשות דבר למענם. רק להסתכל... כמעט ובכיתי.
... רציתי לכתוב זאת לידידה שלי. אחיה היה טיס... התרסק. אולי באמת אכתוב. יש להם "משפחה שכולה למופת" (אני כותב בציניות ומצפצף בכל פה על הספר "לא שם זין") משפחה שמחה, בריאה. אינם מתבצרים בכך, אינם עושים הפגנות, כלל וכלל לא מדברים על כך. אבל הבן (שהיה מורגש בכל פינה, בבית ובלב) כשהגעתי לשם (לפני חודש) שוחחנו שעות, על הכל ואפילו לא הזכרנו במלה אחת את הבן.
אפילו כשנכנסנו לבעיות האינטימיות ביותר... ובפעם שעברה כשהייתי שם, לפני זמן רב, אני זוכר איך עודדתי את הבן, כשהייתי בקורס והוא עדיין לא. ואח"כ - כשאני כבר לא הייתי בקורס והוא היה בעיצומו.
אתמול עם השכמה, אחרי מערבולות הלילה, שירבטתי את הקטע הבא:
מדוע אינך לידי
אחרי חלומות הלילה?
בחזרי
מגן עדן שמור
ממסע על פני תהום...
עולמות רחוקים,
אבודים...
ניצוצות שזנחתי בלי הבן
והיו עם הרוח
לאש גדולה
בתוכי
לחזור מן הספק...
אל עיניך השקטות,
הטובות.