אלבום תמונות
מלחמת יום כיפור פרצה בהפתעה מוחלטת לישראל ביוזמת מצריים וסוריה, ביום הכיפורים תשל"ד, 6 באוקטובר 1973 בשעה 2 אחרי הצהריים, בקירוב. נמשכה עד 24 באוקטובר ברמת הגולן, בחצי האי סיני ובגדה המערבית של תעלת סואץ.
במהלכה נהרגו 2569 חיילי צה"ל, נפצעו כ-7500 ו-301 נלקחו בשבי והוחזרו לישראל בתום משא ומתן ונסיגת כוחות.
במלחמה השתתפו כמעט כל מדינות ערב והן: אלג'יר, מרוקו, ירדן, עיראק, לוב, כווית, ויחידות מצפון קוריאה.
בסוריה נמצאה בזמן המלחמה חטיבת שריון מקובה.
כמות הכוחות שהשתתפה במלחמה משני הצדדים, היתה הגדולה ביותר שהעמידו עד כה כל הצבאות בזירה.
צה"ל היכה בצבאות הערביים, בעקבות מעמדה המדיני המעורער של ישראל, נאלצה לוותר על הישגיה במלחמה ואף לסגת משטחים שכבשה במלחמת ששת הימים (1967).
במלחמת יום כיפור התאחדו מדינות ערב, באחת הפעמים הנדירות, למערכה מדינית וכלכלית משותפת והפעילו לראשונה את נשק הנפט וההון. לתוצאות המלחמה נודעה השפעה מפליגה על משק הכספים העולמי. בשלהי המלחמה אף התעורר חשש לעימות בין שתי מעצמות העל. בעקבות המלחמה נדחקה ברית המועצות, במידה מסויימת, ממצריים וגברה השפעתה של ארה"ב.
על אף הנצחון הצבאי יצאה ישראל ממלחמת יום כיפור פצועה ופגועה. האבידות הכבדות, ההלם וההפתעה, ההישגים המצרים והסורים בימים הראשונים למלחמה, מוטטו באחת מיתוסים שישראלים כה רבים האמינו בהם.
ישראל שלאחר מלחמת יום כיפור היתה שונה מזו שקדמה לצפירת האזעקה שהחרידה כל לב, בצהרי ה-6 באוקטובר 1973.
בתחום הצבאי מוטטה המלחמה כמה וכמה מהיסודות האיתנים שעליהם נשען הצבא הישראלי, כמו למשל האמונה ביכולתו של המודיעין להתריע מראש על מלחמה צפויה והאמונה שחיל האויר יכול לפתור כמעט כל בעיה צבאית בשטח.
בתום המלחמה, ולאחר בדיקה יסודית של אירועיה, חל שידוד - מערכות בצה"ל (ועדת אגרנט). היו חילופי-גברי משמעותיים בצמרת צה"ל.