יעקב קומה
נולד בט' באב תשי"ד, 1 באוגוסט 1954 בטבריה.
נפל בט"ז בתשרי תשל"ד, 12 באוקטובר 1973 בסיני.
בוגר מחזור תשל"ב.
יעקב נולד בטבריה וגדל בחולון. שם למד בבית-ספר "רמז". הוא היה תלמיד טוב ושקט, חבר בתנועת הנוער העובד והלומד. הוא הרבה לקרוא ולעסוק בתחביביו: צילום ועבודה בעץ ובמתכת. הוא אהב לטייל והיה הרוח החיה במסיבות.
בבית-ספר "בויאר" נמנה יעקב עם מי שהחברים לכתה ולמחזור חשים היטב בנוכחותם. יעקב קשר קשרים עמוקים עם חברים אחדים, ולכולם העניק תחושה של חברות. הוא ידע לנהל שיחה עם כל אחד על הנושאים שעניינו אותו, היה רגיש למצוקת הזולת, ובשקט תמך בבני המחזור.
כולם קראו לו "קומה". ידעו, שברגע של מצוקה קומה יקום, יאמר משהו מצחיק או "יעשה פרצוף" וישבור את המתח. יעקב הצטיין בצילום, והגיע להשגים אמנותיים בזכות רגישותו סבלנותו והמיומנויות שרכש. יעקב אהב לטייל והתעניין בעולם הצומח והחי. משנבחר על ידי החניכים כרכז ועדת התרבות של הפנימייה, הופתע הצוות. אבל חבריו, שהכירו את כישוריו ונתנו בו אמון, לא התפלאו כשהצליח. בפנימייה הכירוהו החברים כמי שעולה על הבמה, מאלתר ומשעשע בכל מסיבה וחג.
יעקב חש מחויבות עמוקה למשפחתו. הוא היה גאה בהוריו, דאג להם וסירב לקבל מהם כספים, גם לאחר שאביו הסביר לו שהוא עובד קשה כדי להקל עליו. יעקב התכתב עם אחיותיו ושיתף אותן במה שקורה לו, הוא אהב לארח את חבריו בביתו. בתקופת השירות הצבאי הפך הבית למקום מפגש לחבריו למחזור, ובני משפחתו היו לידידי חבריו.
יעקב התגייס לשריון, הוצב ביחידת חרמ"ש, ועבר קורס נהגי זחל"ם. גם כאן קשר קשרי ידידות עם חברים ליחידה, מיתן מתחים בעזרת חוש ההומור שלו ובנכונותו לעזור ולעשות דברים, במקום שאחרים התקשו. כמו בפנימייה גם בצבא היה מדובב חברים, ותמך במי שנזקק לתמיכה ולמילות עידוד.
בימי מלחמת ההתשה שירת יעקב חודשים אחדים בתעלה. הוא הרבה להתנדב, והשתתף בכל פעולות היחידה. במלחמת יום הכיפורים השתתפה יחידתו בקרבות הבלימה בסיני. הוא נפצע בקרב על מעוז "נוצה" ומת מפצעיו.