אלף דפים לא יספיקו לבטאות את הכאב והגעגועים.
אז לכן אנסה לקצר בכמה מילים.
שלומי בשבילי היית כמו אח.
לעולם אותך לא אשכח.
את הלילות ואת הימים שלבד היינו רק שנינו יושבים.
מדברים על החיים שהם קצת כואבים.
רבים, מתווכחים אבל העיקר ששותים.
אפילו ההיכרות שלנו הייתה בעקבות איזה ריב.
שתמיד הזכרת לי זוכר איך בהתחלה ברנו על ה"היא" ותראה.
מה יצא בסוף שני אחים, אבל עכשיו בצער רב ובדמעות שחונקות.
אני כותב לך את המילים האלה מילים כואבות.
הדמעות והגעגועים לעולם לא ייפסקו ואיתם הכאב.
שלומי אני מתגעגע אליך כואב ואוהב אך תמיד נשאר אצלי עמוק עמוק בתוך בלב.
תומר זוארץ