למדתי עם אירקלי שלוש שנים באותה כיתה. שלוש שנים באותה כיתה בכיסא ליד. יצא כך שגרנו באותה עיר - טביליסי שבגרוזיה. בגרוזיה לא הכרנו אחד את השני למרות שהאמאות שלנו למדו באותו בית ספר ובאותה אוניברסיטה והכירו אחת את השניה. ופה בארץ, הגורל הפיגש אותנו, ולא סתם אלא בתיכון "שבח מופת" באותה כיתה. מקובל שעל האנשים "שאינם בחיים", מדברים רק דברים טובים, אך לגבי אירקלי, כל מילה בהחלט נכונה.
כל אחד בכיתה ידע שאפשר לבקש מאירקלי כל דבר, והוא יעשה את כל מה שביכולתו, ויתן אתה דבר האחרון שיש לו כדי שהחבר לא יזדקק לשום דבר.
התכונה שמאפיינת את אירקלי בצורה הטובה ומדוייקת ביותר היא טוב לב.
עוד מכיתה אירגלי חלם על הצבא. כל הזמן הוא דיבר על שירותו בצה"ל ביחידה קרבית. את העדיפות הוא תמיד נתן לחיל רגלים בכלל ולגבעתי בפרט, כי תמיד אירקלי היה אמיץ וגבר אמיתי.
אני זוכר, פעם בכיתה י"א כשהמורים חיפשו את האשם, אירקלי לקח את האשמה על עצמו, למרות שלא היה נוכח בבי"ס באותו יום שהמקרה קרה. המקרה הזה הדגיש את הגבריות ואת האומץ שתמיד איפיין את אירקלי.
אירקלי תמיד ישאר בזכרונותי כבן אדם טוב לב, אמיץ, גבר אמיתי ובן אדם עם כבוד.
מיכאל מינקין
בי"ס שבח מופת מחזור 2001