ביום שלישי, ה- 20.8.02, ראיתי אותך לאחרונה
לקחתי אפטר מיוחד בשבילך
כדי לומר לך שלום, פנים מול פנים.
אני עוד זוכרת כאילו זה היה אתמול
איך נפגשנו מתחת לבניין…
באת עם ג'ינס וחולצה שחורה, ונעלת את נעלי הבית החמודות שלך
והיית חמוד כמו תמיד, עם חיוך מרוח על כל הפנים.
ישבנו ודיברנו, לא הרבה זמן, כי חיכה לך אוכל בבית על השולחן…
בעיקר תכננו איך ניפגש
רק אני ואתה ונעשה כיף
כיף ברגילה שלה כה ציפית
רגילה שבסוף לא קיבלת ולעולם לא תקבל!
כשנפרדנו חיבקתי אותך ולחשתי לך באוזן
"תשמור על עצמך"
ואתה חייכת כמו תמיד את אותו חיוך חם ומדהים
ונשקת לי על הלחי
ונפרדנו לתמיד…
בדרך לאוטו ירדו לי דמעות כי התגעגעתי אליך כבר מרחוק.
אם היית עומד לצידי עכשיו, הייתי שמה עליך ראש ובוכה
כי עצוב בלב, ואתה חסר לי נורא, וזה לא פייר שהלכת בלי התראה
ואני נשארתי כאן בודדה.
חלפה לה שנה, שנה לא קלה
וככל שחולפים הימים, אני מרגישה שאתה חסר לי יותר מתמיד
בשיחות, בטיולים, בבילויים ובעיקר בחיים!
והיום אני רק מחכה לרגע שבו אני אפקח את העיניים
ואראה אותך שוב פנים מול פנים, חי נושם ויפה מתמיד
ואז נתחבק חזק חזק
ואתה תשאר איתי לעד!
מעיין נבון.