לצחי,
אני יושב פה וחושב איך לכתוב ואיך לספר עליך חבר, עוד אני לא מאמין שהלכת ולא תחזור, שלראות אותך בחיים לא עוד, שלשמוע את קולך המצחיק לעולם לא אשמע ועל מעשיך המטורפים לא אוכל לספר יותר.
כה גדול הכאב ועם הזמן שעובר הוא לא נעלם ולא פוחת.
פשוט משתכן שם בלב וכל דבר קטן מזכיר לי אותך ואז הכאב שוב יוצא ולא עוזב.
חבר, אותך לא הכרתי לפני אך בתקופה הקצרה הפכנו כמו רבים לחברים טובים ואפילו אחים, מספרים על מה שהיה ועל מה שרוצים שיהיה, מגלים דברים משותפים, מתפננים על העתיד, מספרים על חלומות על רצונות וגם על מה שכואב. כרגע לי כואב ואין לי למי לספר אני רוצה לחזור אל העבר רוצה לחיות כמו אז.
את הוריך אחיך ואחותך אני מכיר, כל כך קשה לראות אותם, לראות מה קורה להם כשאתה לא שם, אין צדק בעולם לך זה לא הגיע וזה מכעיס ומעצבן ובעיקר כואב איך חבר שמגן על כולם, אפילו על החיות הכי קטנות ומגעילות, אלוהים לא מגן עליו.
חבר, אני מתגעגע וכואב וקשה לי להמשיך, אבל בשבילך אני ממשיך ומקווה ששם למעלה אתה שומע ורואה את המשפחה, את החברים ואותי- חבר של שכח ולא סלח על שלקחו לו את צח.
מתגעגע מאד, חבר שכואב.