אלבום תמונות
אחת מתופעות הקבע שהטרידו את תושבי נתניה מדי חורף היו השטפונות במרכז העיר. "אדם ונציה" היו כינויו של מקווה מים ענקי בצומת הרחובות הרצל ושדרות בנימין, שעלה על גדותיו מדי שנה, הציף עשרות חנויות ובתי עסקוניתק אזורי מגורים. התנועה באיזור התנהלה באמצעות סירות. גם באיזורים אחרים בעיר היו הצפות רבות.
בימיה הראשונים של המושבה היו "האגמים" מקור של בידור ושימשו לציד ברווזים.
לפני שהוקמו גושי הבניינים בהצטלבות הרחובות הרצל וויצמן השתרע במקום שדה ירוק, ובטבורו אגם חינני. אולם בשנות החמישים, בעקבות הבנייה המסיבית, במרכז העיר הפכו ההצפות למטרד קשה.
ב- 1958 הגיע "אגם ונציה" למימדים עצומים. האגם התפשט על פני עשרות דונמים , עומק המים הגיע ליותר ממטר. המים חדרו לחנויות ולדירות נמוכות.
ראש העירייה משה שקד, החליט להתמודד עם הנושא באופן יסודי. ביוני 1958 החלו עבודות כריית תעלות עמוקות במרכז העיר, להנחת רשת הצינורות. בינואר 1960 הופעלה לראשונה מערכת הניקוז החדשה של נתניה. מאגר המים שנוצר לאחר הגשם שירד באותה שנה נעלם חיש מהר.
בעיית "אגם ונציה" שבה והטרידה את תושבי מרכז העיר במשך שנים ארוכות, וכל ראש עיר השקיע מאמצים רבים בנסיונות לפתור את בעיית ההצפה.
ב- 1997 נפתרה הבעיה סופית, ע"י ראש העיר צבי פולג, כאשר נכרתה מנהרת ניקוז תת קרקעית לאורך רחוב הרצל. מתוך: לרנר חני, 1998, ישראל 50 ונתניה על סף ה- 70.