אלבום תמונות
כשהכאב עדיין צורב על הלב, כיצד אפשר לשבת ולהתרכז, ולכתוב מספר שורות על אח, שהלך ולא ישוב עוד.
את עשרים שנותי האחרונות, חי אני, עם משפחתי בארה"ב. ובמשך שנים אלה, הקשר ביני לבין אחי, יעקב ז"ל, היה קשר הדוק מאוד.
הוא היה יקר לי מאוד, ובכל הזדמנות שהיתה לי, הייתי מתקשר אליו, ותמיד לאחר שיחה עימו, הרגשתי שליבי מלא אושר.
במספר הפעמים, שביקרתי בישראל, במשך עשרים שנותי בארה"ב, אחי היה זה שתמיד המתין לי בשדה התעופה, לקבל את פני.
תמיד השתדל לתאם את חופשתו, עם חופשתי בארץ ישראל, ותמיד השתדל להנעים את זמני בארץ, כמיטב יכולתו.
תמיד נסע והראה לי, את התחדשותה והתפתחותה של מדינת ישראל. היתה לו אהבה מיוחדת במינה למדינה זו.
בביקורי האחרון בישראל, לקראת חג הפסח, על אף שעבר ניתוח קשה, ועל אף מחלתו הרצינית, גם הפעם בא לקבל אותי בשדה התעופה.
דמעות עמדו בעיני, ולפי מראהו ידעתי, שמחלתו רצינית ביותר, ידעתי שהוא סובל ממחלה ממארת, והלב אמר לי, שהוא חי על זמן שקיבל כהלואה מאלוהים.
למרות הכל, תוך תקופת שהותי, במשך חמישה שבועות, השתדל כמיטב יכולתו, להנעים את זמני, ולמנוע ממני לראות את סיבלו וכאביו.
למעשה, למרות היותו אחי, היה בינינו קשר הדוק, לא רק בין אח לאח, אלא בין חברים.
עבדתי יחד איתו במדור הבילוש תקופה ממושכת, ותמיד השתדלנו לעבוד יחד, ולהשתתף בפעולות משטרתיות שונות.
בתקופת עבודתנו המשותפת במדור, היו לנו חוויות שונות, והצלחות גדולות, בגילוי פשעים.
ביום הראשון של ראש השנה, התקשרתי עם גיסתי אסתר, בשעות הבוקר המוקדמות, על מנת לאחר לו ולמשפחתו "חג שמח" ו"שנה טובה", אז שמעתי מפי גיסתי שהוא נלקח לבית חולים, ללא הכרה. תוך עשרים וארבע שעות הצלחתי להגיע לישראל, בתקווה שאוכל לראותו, אך הגעתי מאוחר מידי.
הוא היה בעל ואב לבנותיו, שמעטים מאוד יש כמותו. אהבתו למשפחתו היתה אהבה מיוחדת, שאין לתארה במילים.
הוא יחסר לכולנו מאוד, וזכרו לא ימוש מליבנו.
אחיו שמעון