...לא קל לכתוב רשימה לעלון. מצפים מאיתנו שנבטא את מחשבותינו על המשק, על חיי החברה, על חינוך, ואנחנו הלא חיינו עד כה כאילו בארון זכוכית, מטופחים ומטופלים. בבית-הספר מלאנו פחות או יותר את כל חובותינו וכך גם בעבודה.
קשה היה להרגיש אחריות גדולה ביום היחיד בשבוע שעבדנו בענף, אך מי שנתמזל מזלו ועבד קבוע, כמוני, כל שנות בית הספר, יכול היום לסכם בחיוב את מעורבותו באותו ענף.
כעת לפני הגיוס לצה"ל גורמת לי עבודתי ברפת סיפוק רב, ונדמה לי שההרגשה הזאת חשובה לכל בן או בת. משטחים אחרים, כמו פוליטיקה, חיי החברה וכו' אנחנו די מרוחקים וזו אולי הביקורת היחידה שאני יכול להרשות לעצמי להביע כלפי המשק. מחוץ ללימודים קיבלנו מעט מאוד הדרכה על חיי הקיבוץ: כמו חינוך משותף, שיוויון, וחברה. וגם על הנעשה מחוץ למשק ידיעתנו מועטה.
אך לסיכום, היתה לנו ילדות יפה, ואינני מאשים אף אחד בדברי, כי סוף סוף אני יודע, איזה עול כבד רובץ על כל חבר פעיל שיכול היה להדריך אותנו, ולספק לנו את כל צרכינו.
ברור שגם עלינו תיפול המעמסה לחידוש קשרים עם הבית, ובעיקר כשנהיה רחוקים מכאן. ולבסוף אני מאחל למשק ולנו - חזרה מהירה מהצבא, והשתלבות בחיי המשק החברה.
יואב זינגר.