רב"ט יואב זינגר ז"ל

יואב

מים שקטים חודרים עמוק.
אזכור אותך, בחור שקט ומופנם, שבשקט שלו, בטוב ליבו ובנועם הליכותיו, חדר עמוק ללב ולרגשות של כולם.
פגשתי אותו לראשונה, ילד בן 13 ולמדתי להכיר גם את הצד הפחות שקט שלו, שבא לביטוי במסגרת המשפחה, שם ידע להביע את דעתו ולהתווכח גם בכל רם, אך תמיד ניתן היה לחוש בהערצה ובאהבה שרחש לאביו וביחס החם והדואג לאימו.
כאשר התווספו למסגרת המשפחתית שלו האחיינים הוא הרגיש כמו דוד או את גדול וידע בכל הזדמנות להפגין את רגשותיו ואהבתו אליהם.
יואב הגיע לגיל 18 והתגייס לצה"ל. ועל פי בקשתו לשרות בסיני. שרה, אמא דואגת, גוזלה הצעיר, רחוק מהבית.
אני שרתתי אז בשרות קבע וקבלתי ממנה טלפונים: נילי; יואב לא היה בבית כבר שבועות, יואב אולי צריך משהו, אולי הוא כבר רוצה יחידה קרובה יותר? וכו'...
אני חיפשתי קשרים, ניסיתי לעזור, אך לא היה צורך, הדברים הסתדרו תמיד. לכל מפקד של יואב שפניתי קיבלתי תגובות כגון: אה, יואב זינגר, כן, הוא בסדר. או: כן, בשביל יואב, אין בעיות, אני מוכן לעשות הכל, יואב בחור 10, יואב עובד מעולה, חייל שנותן את הנשמה. ואני הרגשתי כמו אותן אמהות שחוזרות מאספת הורים ואומרות: "יש לי נחת".
השירות הסתיים ויואב חזר לגשר. מספר שנים חלפו ויואב ניסה לבנות את הקן שלו. לשם כך הוא עבר לתל-אביב והתגורר בביתנו מספר חודשים, גם תקופה זו תרמה את חלקה, קרוב לעין קרוב ללב. כל בני הבית גוייסו למען המטרה, שאכן הושגה. יואב ומזל נישאו, בתום שנה, האושר הושלם - דביר נולד.
מעיניו של יואב ניתן היה לראות את האושר העצום שהילד הזה היוה עבורו.
פתאום בשניה אחת מרה הכל ניגמר, ניקטע, והשאיר אותנו חסרי אונים מול הסוף. איזה חוסר צדק, וזו הייתה אמורה להיות רק ההתחלה!!
יואב, הלב בוכה ומקשה מאד את הכתיבה לזיכרך מאחר ועדיין, לאחר שנה, אני לא מסוגלת להאמין, שאכן זה קרה, שאינך איתנו.
כפי שנאמר: בשקט חדרת עמוק לליבינו, ומשם שום תאונה אכזרית לא תוציא אותך לעולם.

נילי