אלבום תמונות
חלפו להם 21 שנה ואני יושב וכותב לך הספד
עברו 21 שנה הרבה זמן מאז שהלכת
זה לא נקלט כאילו זה קרה אתמול.
קברו את החיוך שלך באדמה, איך לקחו גבר כמוך מהעולם?
תמיד דאגת לחייך ולהעלות חיוך על פניהם של כל הסובבים אותך
ועכשיו החיוך שלך איננו.
החיוך שלנו הפך לדמעות.
ליפול פתאום לתוך חלום בלהות ולגלות שזאת המציאות
לחיות את הכאב כל פעם מחדש.
שדמעות כעס, תפילה וזעקה צועקים ממך,
קשה להרים את הראש ולנשום אוויר נקי.
אני לא אשכח את הלילה הארור הזה שקיבלתי את הטלפון מהפיקוד ונאמר שזיהו את הדיסקית של דליה,
ההודעה הייתה מעורפלת והבנתי את הגרוע מכל,
באותו רגע הייתי סהרורי והערתי את כל החטיבה למשמע הבשורה המרה לא האמנתי...
אני זוכר צעקתי ובכיתי שזה לא נכון ודחפתי את כולם אמרתי להם שזה לא נכון אבל למחרת הייתי בהלוויה שלך והבנתי שבאמת...
זה נכון אתה איננו...
כל שנה אמרתי לעצמי אעמוד מול קברך ואומר דברים לזכרך
לא הייתי מסוגל אני עדיין לא מאמין שאתה לא איתנו,
אני זוכר ממך לפני התאונה את העבודה של שנינו יחד איך היית במצב רוח.
21 שנה עברו בעפעף.
היית לי כחבר אמיתי בעודך כמ"פ מפקדה בגד' 890 ואני כקצין הספקה חטיבה.
ביקרתיך רבות ביחידתך בתוקף תפקידי, השרת אוירה חיובית על פיקודיך והחיוך והרוגז היו במקום. לא אשכח את האקדח המוכסף שלך, שרצית ממני הקצבה היית מאיים עלי בצחוק עם האקדח ולא הפסקת עד שקיבלת את מבוקשך.
שהחזרתי חיוך וידעת שהכל בסדר הבטחת שלא תחזור לעשות את זה שוב אולם לע עמדת בהבטחתך, אני זוכר את המבט שלך את העיניים הגדולות שלך כאילו רק אתמול ראיתי אותך...
אתה חסר לי כל כך. הייתי עושה הכל כדי לראות את החיוך שלך שוב.
כל הדברים מסביב לא נראים חשובים ואיך חברי כך סתם באמצע הלילה הלך ואין את מי להאשים ואיך ממשיכים מתוך כל הכאב הזה והים של הדמעות והצער.
רפי, 21 שנה משפחתך עומדת כאן שנה בשנה ומבכה את אובדנך.
אבא יהודה ואמא צביה הם עושים הכל להזכירך בכל דרך שהיא כדי שלא נשכח אותך ואנחנו נזכור אותך לעד...
האחיות רויטל ודוריס שהם כבר אמהות לילדים ומבכות אותך שנה בשנה על אובדן אחיהם הגדול.
בכל אזכרה מעלים את מעלותיך ולא חסרים וכל הזמן אומרים מה היה קורה אילו לא קרה.
תמונתך עומדת מעל קברך וקשה להאמין, התמונה נשארה בדיוק כמו לפני 21 שנה.
רפי, אני יכול לעמוד ולהמשיך לדבר על כל מעלותיך ללא סוף, אני מבטיח לך שכל עוד אני אוכל להמשיך לפקוד את קברך שנה ושנה, שתדע דמותך עולה מידי פעם בפני ותמיד אזכור אותך.
תדע שלעולם לא אשכח אותך ושאני אמשיך לחייך תמיד בזכותך.
אנחנו יודעים שיש בנו את הכוח ללכת הלאה ובידינו צידקת הדרך והתקווה באבא שלמעלה ולאן אנחנו הולכים רק אלוקים יודע והוא לבדו מחליט למי מתגעגע.
הורים יקרים, אחיות יקרות ומשפחה יקרה נעמוד חזקים ונמשיך לעילוי נשמתו של בננו, אחינו, ידידנו וחברי רפי קייקוב.
"תהי נשמתו צרורה בצרור החיים"
בדיחי בועז