אלבום תמונות
רפי יקירנו!
21 שנה שאתה שם, בגן עדן, בין מלאכים ואנו שוב נפגשים כאן במקום משכבך, מנוחתך.
21 שנה שאנו איבדנו את מנוחתנו ומחפשים את נפשנו, מנסים לשמור על שפיותנו ושגרת חיינו בלעדיך.
לא פעם שומעים את המשפט "הזמן יעשה את שלו", משפט שללא ספק נאמר מתוך בורות, חוסר הבנה או מבוכה.
כן רפי, הזמן אכן עשה דברים. משפחתנו התרחבה, יש לך מספר אחיינים, חבריך שהיו ילדים כמוך, היום בעלי משפחות.
יש כאלה שהזמן חיזק אצלם את הקשר והם מקפידים להוקיר את זכרך ויש כאלה שהזמן הוביל אותם למקומות אחרים.
בימים אלה ממש, מורן אחייניתך, עומדת להתגייס לצבא, זו התמודדות חדשה שבה הורגש מאוד חסרונך, בהתרגשות, בהתלבטות, בעצה, בהכוונה ובמילה המרגיעה.
רפי יקירנו, הזמן עשה דברים אך כל הקשור אליך, הזמן כאילו עמד מלכת.
הזמן חידד את האובדן, תחושת היתמות מבן ואח. כמובן חידד את הכאב, הכאב שמלווה אותנו כמו חרב מלובנת הנוגעת בבשר החי, בכל יום חול, מועד, חג ושמחה.
יום יום, שעה שעה, אנו כואבים על אובדנך. כאב על חיים שנגדעו בתחילת דרכן, כאב על משפחה שלא הוקמה, כאב על נכדים ואחיינים שלא נולדו וכאב שאנו משפחה חסרה.
הזמן כמובן גם לא טשטש את התמונה של פניך הקורנות, המחייכות והאוהבות.
תמונות חייך הקצרים, כילד, כמתבגר וכבוגר, כחייל וכקצין, כאח ובן העוטף בחומו ובנדיבותו, דאגתו ואהבתו, תמונות אלו עומדות מול עיננו כל רגע כל דקה בבהירות מדהימה עד שכאילו ניתן להושיט יד ולחבק את הגוף החסום ולנשק את הפנים המיוחדות והמחייכות.
רפי!
סרט חייך הקצרים רץ כמו קלטת אחורה וקדימה עד לסיום המר והלא צפוי.
סיום המפגיש אותנו כאן היום כבכל שנה במהלך 21 שנים אחורה ויפגיש אותנו עוד שנים רבות קדימה. וכבכל שנה מביטים סביב בבכי חרישי ובלב מדמם, קוראים קדיש ומדליקים נר נשמה. מניחים זר, קוראים שוב ושוב את השם והתאריך, מוחים דמעה וזוכרים את התקוות, החלומות והלילה הנורא בו נחרט שמך בספר הדמים, ולנו אין נחמה.
רפי בננו היקר ואח אהוב, זיכרונך נצור בליבנו לנצח.
אוהבים ומתגעגעים,
אמא, אבא, רויטל ודוריס