אלבום תמונות
אח, חבר אחד ויחיד שאין שני לו. לכתוב עליך במקום אליך זו משימה קשה ואכזרית.
אלוהים, הרי זה להכיר במציאות המרה, והרי אי אפשר להאמין שאתה איננו. זה קרה מהר מידי, לא צפוי כל הזמן רוצה להאמין שזו פשוט טעות, אולי בכל זאת זה לא אתה, אתה פשוט בבסיס... ואח"כ תחזור.
לצערי בוהה אני בתמונה ואשליה זו מתנפצת, ומה שנשאר הם הזכרונות והתמונות: כיצד צחקנו, רבנו, השתוללנו, טיילנו וכייפנו, כיצד בילינו יחד ופירגנו אחד לשני. עד שאנשים ראו בנו כזוג חברים – אוהבים ולא האמינו שאנו אחים. כזו היתה מערכת היחסים בינינו, יחסים מיוחדים כפי שאתה מיוחד.
אח שאי אפשר להתעלם מנוכחותו, לאהוב אותו ולהעריץ אותו.
אני מנסה להעלות על הכתב חוויות משותפות וסיפורים מיוחדים, אך הם כל כך רבים שהבחירה קשה. ובמחשבה שניה אין סיפור ותיאור שימחיש את האדם והאח שאתה.
מה שנשאר זה לזכור, לכאוב ולשאול: למה!
למה מת אחי היקר? למה אדם בכלל נפטר? למה הכל נגמר? למה דבר לא עזר? למה כולם עצובים? למה זה נחת עלינו? למה זה קרה לנו? למה בוכים אנו, למה הלכת לשם...
למה לא מתמלא הרצון שאפשר היה לתת כמה משנות חיי הטובים, כדי להחזירך ולא לחיות אותן בלעדיך.
אוהבת ומתגעגעת
ורוצה אותך
אחותך רויטל