אלבום תמונות
בני
אהבתי את רפי כבן כחבר וכקצין בצה"ל, רפי היה הגאווה שלי.
במשפחה אנו זוכרים את רפי וחושבים עליו יום יום וגם בלילה, הכאב הגעגועים והצער לא פוסקים.
רפי היה עבורי אור, שמחה, נחת ואהבה וכל זה בין רגע אבד לי.
אינני יכולה לשכוח את החיוך והצחוק המקסים שלו, זה יהיה איתי לנצח. והימים עברו חלפו הצטברו לשבועות ולחודשים והתחלתי להרגיש את מרירות חסרונו, העדרו.
הוא איננו ואני אינני יכולה לראותו ולדבר איתו לשמוע את קולו, אבל בזכרוני אני רואה את רפי כמו שהוא. ההרהורים, הכאב והגעגועים אינם עוזרים להינתק. ברגעים אלה אני חושבת איך נשארתי אחריו.
אני חיה ומתמודדת למען שאר בני משפחתי. לפעמים אני בורחת מהמילה פרידה, אבל במחשבה שניה אינני יכולה לברוח מהחלומות והאשליות, כי אני מרגישה שרפי איתי כל הזמן.
רפי השאיר פצע פתוח שלא יגליד וימשיך להציק ללא הרף, ההנצחה המשמעותית עבורי היא המחשבות והזכרונות הנשמרים בראשי.
באהבה וגעגועים
אמא