במכתב-תנחומים למשפחה השכולה כתב חברו לגדוד, רוני: "יגאל ארג ביחידה מערכת יחסים שכולם היו שווים בה, ולא היו שוים יותר או שוים פחות. קבוצת החיילים חיה כמשפחה אחת שיגאל היה בה, על-אף גילו הצעיר, כאב לחיילים. יגאל ומשפחתו, שגרו בסמוך, דאגו להעניק לנו אוירה נעימה בביתם, והיינו מבלים בו ומנהלים חיי-חברה משותפים. שיחות על כוס-קפה בימי שישי בערב לצלילי תקליטים, עיון באוספים מעניינים ועיסוקים נוספים מילאו את החלל הריק בהרגשתם של החיילים שנותרו בתורנות ולא יצאו לביתם לחופשה. יגאל דאג לחייליו כאב לילדיו וכאשר ראה כי מישהו מהם עומד לעשות מעשה שיפגע בו בעתיד, נהג להזהירו בעוד-מועד כדי למנוע ממנו סבל וצער שלאחר מעשה. כאשר נפגשנו לראשונה, היה יגאל רב-סמל. הוא התקדם והגיע לתפקיד של מג"ד. תפקידו הבכיר לא שינה אותו. הוא המשיך להתייחס אלינו כאב אל בניו, אוזנו היתה קשובה לכל אחד מחייליו, ונכונותו לעזור לא ידעה גבול. דמותו לא תישכח לעולם."