משה, בן אסתר תבדל"א ויצחק ז"ל, נולד ביום ט"ז בתשרי תשי"א (27.9.1950) בתל-אביב. הוא סיים את לימודיו היסודיים בבית-הספר הדתי "תחכמוני", ואחרי כן השלים את לימודיו התיכוניים בבית-הספר המקצועי "עמל", במגמה של מקצועות הדפוס. משה היה תלמיד חביב על מוריו ועל חבריו, שלא התבלט בין התלמידים, לא לטוב ולא לרע. לפי דרכו היה ילד נוח וצייתן, שעשה כמיטב יכולתו את המוטל עליו, בכל הקשור בשיעורים ובפעילות החברתית. הוא היה נעים הל'''ת ושקט, ומעולם לא הזיק לשום אדם. הפעילות שמחוץ ללימודים העסיקה אותו יותר מאשר העסיקוהו הלימודים ובית- הספר.
הוא היה חבר במועדון-הקליעה של הגדנ"ע "כביר", שבמסגרתו השתתף בתחרויות קליעה למטרה. בתקופת מלחמת ששת-הימים היה עדיין תלמיד בבית- הספר הת'כון, והוא התנדב לתרום דם במרכז מגן-דוד-אדום שבקרבת מגוריו, יצא לעבודות עזרה בדואר, וסייע בעבודות חירום בהקמת ביצורים. בתום לימודיו צויד בתעודת-גמר מקצועית מבית-הספר, שהעידה על היותן בעל מקצוע בשטח צילום אופסט, והוא יצא לעבודה בחנות לצורכי צילום. אחר-כך עסק בעבודות שונות, כגון: ימאי בצי הסוחר (כך הגיע לארצות מערב אירופה), איש ביטחון בנמל התעופה בן- גוריון בלוד, ועובד בחנות להשכרת ציוד צלילה של חברה שייצרה ושיווקה את כל הדרוש לצוללנים.
באותה תקופה של עבודה לפני גיוסו, לא עבד משה כדי לגרוף כסף ולהבטיח לעצמו עתיד נוח יותר מבחינה כלכלית. כל רצונן היה לחיות בשלווה ובלא מאמצים יתירים, ולעסוק בדברים שעניינו אותו עד שיגיע מועד גיוסו לצה"ל. אשה גויס לצה"ל בראשית אוגוסט 1968 ורוצב לחיל האוויר. לאחר הטירונות הוצב ביחידה ועסק במקצועו, בתפקיד צלם בחיל. מפקדו סיפר עליו שהיה "בחור חרוץ, מסודר ואהוד בחברה, צנוע וממושמע בעבודתו". בחופשותיו נהג לבוא הביתה ולעתים היה מצלם את בני המשפחה ואת ידידיו, ואף הוציא מתחת ידיו צילומי-נוף אומנותיים. הוא רכש ציוד צילום מתוחכם והיה מפתח את תצלומיו בעצמו.
בתום תקופת שירותו הסדיר היה נקרא לעתים לתקופות של שירות מילואים פעיל. בשנת 1971 עבר קורס שיפוט בכדורגל, והחל לשפוט במשחקי קבוצות ילדים ונוער. הוא גם נתקבל לאיגוד שופטי הכדורגל של התאחדות הספורט בישראל. משה החל להתעניין בתחביב הצלילה, ובשנת 1973 עבר קורס צוללים, ואף הוענקה לו תעודת צולל. הוא היה חבר במועדון הצלילה "אנדרומאדה", ונהג ללכת שמה כמעט בכל שבת. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים לא נקרא לשירות, ואף-על-פי-כן יצא על דעת עצמו והשתתף במלחמה כנהג בגזרה הצפונית של סיני. הוא עשה בבלוזה כארבעה חודשים.
ביום כ"ז בשבט תשל"ד (19.2.1974) נפל משה בעת מילוי תפקידו והובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין הצבאי בקרית-שאול. השאיר אחריו אם ושני אחים.