להורים אסתר ובן ציון נגר שלום רב!
קבלתי את מכתבכם ואני רואה חובה עליונה, לי וליתר חברי בגדוד, לכתוב ולספר על חברינו שאינם איתנו עוד. זאת היא חובה - אך לשם זכות.
לדאבוני לא יצא לי להכיר את משה ז"ל אישית. הוא סופח אלינו ערב המלחמה ממחלקת הקשר שבגדוד. מסיפורי חבריו מצטיירת תמונה של חייל שקט וצנוע האהוב על כל חבריו. חייל בעל מסירות ודבקות ללא גבול, חייל העושה את מלאכתו ביעילות וביסודיות, רחוק מהילה ופרסום ידוע לי שרבים מחבריו התקשו להשלים עם נפילתו.
לדעתי כדאי שבחוברות ההנצחה יכתבו חברים ששרתו איתו יחד, או מפקדיו הישירים, אם אין לכם את כתובותיהם ניתן להשיג זאת אצל השליש בגדוד, הכתובת היא ... עבור השליש. אני בטוח שהיום יהיה קל יותר לכתוב ולספר.
אשר למארב עצמו, כפי שידוע לכם נשלחנו, בכוח של מחלקה לסרוק צור בואדי כאדר כק"מ לפני סוף הציר עלינו על מארב של כח קומנדו גדול, שהיה שם כנראה יומיים לפני זה. כשנתקלנו היינו במצב נחות מאוד מבחינה צבאית. הם עלו עלינו במספר ישבו ברמפה השולטת על ציר הואדי בו נענו וכמו כן היו מצוידים בנשק רב ומסוגים שונים כולל טילים. עקב נחיתותינו המספרית והטופוגרפית, וכן עקב מס' האבידות הרב יחסית שהיה לנו ממכת האש הראשונה, נאלצנו לנהל קרב השהיה במשך ארבע שעות בערך, עד בוא הסיוע מהגדוד. במהלך הלחימה נפל משה ז"ל. אני זוכר אותו בברור בדקות הראשונות של הקרב. הוא שכב לידי וירה. וכן סייע פעם בהעברת פצוע לאחור. כששכב המשיך למלא תפקידו, בשקט וביעילות, שאיפיינו אותו כל כך. אני זוכר שהועלתה הצעה, שחייבים לגשת לזחל"ם ולהוריד מהם תחמושת שעליהם. אפשר שבלי להמתין לפקודה, התנדב משה ז"ל לגשת לזחל"ם.
לאחר זה חטף הזח"ל פגיעה נוספת והתפוצץ. בהתפוצצות זו נהרג משה ז"ל. ושם גם מצאנו אותו מאוחר יותר.
בכבוד רב,
אביגדור הירש
קיבוץ חפץ חיים