אבשלום
יש יום זיכרון בכל שנה. בכל שנה הדרך אליך כבר סלולה.
אני מוכנה ומצפה... מוכנה לצפירה המכריזה וקולך הדומם צופר וצופר מתוך תהום לבבי.
שמך עִמי ולא תמיד מראה פניך וקומתך.
אתה במדים צועד ברחוב בחולון, אל בית אמא.
אני שומעת את רשרוש עצי האזדרכת ברוח, הנישא עם אבק החמסין בטרם גשם...
טיפות כבר זולפות מן העלים ודמעות בעיניי זולגות וגולשות על לחיי...
לאן שאלך, חבל הטבור, חוט השני נכרך נשרך אחרַי. שנינו הולכים יחדיו באור ובחשיכה, בחג ובחֹולין, ביום זיכרון וביום שיכרון, עיניי נעצמות...
תמונות תמונות של מראות עולות וצפות, מציפות: הררי חול, גבעות חול וצדפים ושמיים צלולים וטיפות גשם של חורף וקרני שמש של קיץ ואין אביב.
אנו שם בגינה של אמא, שם בביתנו בקרית עבודה, בחולון. עוברים את גדר התיל אל עבר החולות והצדפים ומולנו העֶמדה הזאת מימות מלחמת השחרור. שוקעים בחול החם ומביטים אל ים השמיים היוקדים, שנינו לבדנו ללא אומר ודברים. א ב ש ל ו ם.
רק קור וחום ושוב קור וחום של דמעות ורוח זלעפֹות שורק ושורף ונוגש - כאן בגינה ולעבר גבעות החול, מאחורי הגינה של אמא... אנחנו שם...
בימי מעמסה אמשיך בשגרה, אך חוט השני נשרך ועוטף, ושמך א ב ש ל ו ם נכתב על מזוזות ביתנו ובשערינו ובלבבי ובנפשי ובכל מאודי נחרט בדמעות של מראות וטפטוף הטיפות... א ב ש ל ו ם...
ושוב יום הזיכרון קרב ובא. רק קור וחום של דמעות ומראות... שָם המצֵבה לאות על ידינו ולטֹוטפות בין עינינו. זה החצּוב באבן - מצַוֶוה משמרת נצח!
ואהבת את אבשלום אחינו בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך... ושיננתָ זיכרונותיך לבניך ולנכדיך ולחבריך ודיברת באבשלום בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך.
יהי חבל הטבור וחוט השני נכרך ונשרך אחר כולנו...
תמר בן מנחם
אחות של אבשלום ז"ל