אלבום תמונות
בן שנתיים היה משה בעלייתו ארצה חלש היה בשנותיו הראשונות ורבות הן הפעמים שחלה בחדשיו הראשונים
בעליתנו ארצה חלה הילד בהרעלת קיבה חזקה וקשה, עד כי אבדה תקוה לחייו וכבר אז נלחם בגורלו המר ורק בכח הרצון לחיים העז חי. משה הבריא , התחזק והוא גדל בגופו וברוחו מיום ליום ומחודש לחודש ומשנה לשנה עד אשר היה לבחור יפה מראה, גבה קומה, פיקח, ער, נבון, מרוסן ומאופק. ומה נהנתה ומאושרת היתה אמא כשהסתכלה בו ובמיוחד בו, כי לא פעם אמרה האם זה ילדי אשר גסס בידי זה כמה פעמים. האפשר להאמין לזאת ?
20 שנה גידלה וטיפחה אמא את משה היקר שלנו ויותר לא זכתה. ב 9 לאפריל נפל אחינו בידי פולשים זרים כשחש לפריצת הדרך לירושלים. מאיתנו הלך לבלי שוב, לא נשכחך ואפילו לרגע אח יקר. דמותך לא תסור מאיתנו לנצח. תמיד תלוה אותנו במבטיך בחיוכך ובקולך. לא נשכח את דבריך "אמא , אל תדאגי יהיה טוב אני ועוד בחורים כמוני נטהר את ארצינו מפולשים זרים" תמיד אמר וחזר "אמא אל תדאגי"
וגם בהיותנו בפעם האחרונה בבית אמר "אמא , אל תדאגי , יהיה טוב, להתראות אמא, בארצינו החופשית" היתה זו הפעם האחרונה.
ברוך זכרו לנו במותו. גדול הכאב ומר הזעם אך היאוש רחוק מאיתנו נתיבם של בחורנו, כמותו, שנפלו, יאיר לנו את הדרך קדימה. בן עשרים במותו
אחותו רבקה.