אלבום תמונות
הרהורי יגון בנפול משה אדמוני ז"ל
משה, בגן הירוק עבדתי, והנה נפשי הומיה. והשמש כמו חרדה לשלומך ובעת תשחק השמש ולא תבכה בעינה. בשחקה תעציב כל הלבבות.
הערב שוקט, העצים שותקים, העבים קופאים, הים שותף בזיו השקיעה. אך יגון מר מאין בא. מי זה אשר מוצץ את דמי ומי הוא זה, אשר נושך את לבבי. מי הוא זה אשר לחש תקוות וניבא רע מיהו ?
ופתאום טרם יבוא הלילה נפשי זנחה בקרבי, על כפרת שמים בהירים, עודך עליז וצוהל גלגלת דבריך על קני-סוף ירקרקים בשיחי יער רטובים.
פגע בך שוד מר, כפופת ראש תפרפר לה נשמתך ופתאום הנה ניתק ממך אור השני ונפלה נשמתך כתרדמה ומנוחה עטפתך
הוי אחי ירדת למנוחת מרום, אהבה שלוחה נפשינו אליך נאזינה אליך מכשתקפתך דמות שחורה, בה , רוח הומיה.
מי יתן ויבוא והבין לבבנו לקראת, אחינו ידידנו אהבנו את נפשך בתוכנו ובקרבנו דבריך בלבבנו אחינו. ודבריך יותר לא ישמעו לאזנינו המבקשות קולך. גם אם עודם בחיים, הרי שבתבל נפזרו.
כך דומם ישבתי וחשבתי, האילנות נעו ושחו אלי, אילמות עמדו המצבות, אך גם הן חמלו עלי. את הכל נשאה הרוח בדד בדד נשארתי, ידע לב את לבך וכעין תפילת בקשה וחרדה שמעו אזני ביגוני בבכיתי החרישית. ובדמעותיי הרותחות ואזי אני לוחשת לך משה משה...
משה, במשעול המתרומם, בין הרים וסלעים בין שירת ציפורים בתוך עצי הזיתים נקברת אחי ידידי, ודבריך חוזרים ונובעים בלבי ככאב בלי ש ם וכיגון בלי תמרורים
נקטפת מעיננו אחי ותהו ישאר בלבנו ומנוחת קברך תסער בלבנו לנצח
ב.כ