תפריט נגישות

טוראי אריה-ליאון גבירץ ז"ל

מאת נילי

אריה, קשה לי לכתוב לזכרך, משום שמה שאכתוב אינו בגדר זכרונות. נראה לי, אריה, כי עוד מעט תחלוף לידי במדרכות ותאמר לי "שלום גוזלי" כפי שקראתני תמיד.
לעולם לא אשכחך אריה.
לעולם לא אשכח כי עוד ביומי הראשון באורים, המקום בו פגשתיך לראשונה, חיבבתיך.
ברדתי מהאוטובוס נבוכה, במקום זר, פגשתי אותך - ילד בלונדיני, יחף, מחייך חיוך בישני. הובלת אותי אל מקום מגורי באורים.
מאז היינו ידידים.
כשהיה לנו חופש נסענו יחדו תמיד, ולעתים גם היית מבקרני בבית הורי. ידידותנו נמשכה גם בצבא כאשר נקשרה נפשך בחולדה, אהבתך הראשונה והאחרונה.
את גיל נעורינו עברנו יחדיו עם המון חוויות משותפות.
אהבת מאוד לטייל ולצלם.
אהבת לעבוד ולעזור לזולת.
אהבת להשתעשע אך גם ידעת מתי להיות רציני.
קשה לי להאמין, אריה, שאכן לא אראה אותך שוב, עדיין אני מזועזעת מעוצם האבדה.
מחיר יקר שלמנו כאשר נפלת, אריה, למעננו, על משמרתך.
זכרך לא ימוש מקרבנו לעד.

נילי

בניית אתרים: