מרדכי גור, מפקד בית-הספר לפיקוד ולמטה דאז ומפקדו הישיר האחרון, כתב למשפחתו מכתב- תנחומים לאחר נפלו, הוא כותב על היכרותו ארוכת השנים עם ראובן, שתמיד ידע אותו "כלוחם העשוי לבלי חת. בתפקידו הראשון, כמפקד היאחזות, בעודו צעיר וחסר נסיון, כבר גילה עוז נפש, כושר מחשבה ותושייה ואומץ לב". בסוף דבריו הוא מציין כי הן כחניך והן כקצין בכיר נהנו האנשים שעבדו אתו שכם אחד מחברתו ומעבודתו גם יחד