לדמותו
כרעם הגיעתני השמועה: "נחמיה אחיך נהרג". לא יכולתי להבין משמעות מלים אלה. היתכן? הרי "אתמול" היינו יחד. רק "אתמול" שוחחנו והוא לעג לסכנות. היתכן?
נחמיה שהצניע לכת, שמעולם לא התרברב, הלך לבלי שוב. זוכר אני את הימים האחרונים שלו כאזרח; את ההתלבטות: הלהיות נהג בצה"ל, או חייל קרבי?
אך ההכרעה נפלה והוא התנדב לחיל הצנחנים. מעולם לא התחרט על מעשהו וראה בזאת דבר טבעי. לא ניסה לשוות לעצמו דמות של גיבור וסיפר בפשטות על הפחד שלפני הצניחה; ולא שכח להעיר: "כמו כולם!" כשמישהו העיר על הסכנה הכרוכה בצניחה - הגיב בבת צחוק האופיינית לו: "מה יש - פחות אחד". אכן, ניבא ולא ידע מה ניבא; ובמשימה שאליה התנדב - נפל. אך ה"אחד" היה מיוחד. רוחו היתה עמנו ותמיד היא אתנו. דמותו לנגד עינינו ולעולם לא נשכחנו.
יהיה זכרו ברוך!
אחיך
מאיר