על הנר שכבה
בננו נחמיה. נולדת ב"מולדת" ונפלת על מזבח המולדת. נחמיה, מה נספר עליך: אתה היית הצנוע והוותרן. כל חייך לא אמרת "לא", רק "כן" היה בפיך. מה נעמו לנו דבריך, הליכותיך ודמותך לנגד עינינו. למופת היית להוריך, לאחיך ולמשפחתך. כולנו אבלים עליך. לא רק בן היית לנו, אלא אב ואח לכולנו, בדאגתך הרבה גם בהיותך על משמרתך.
אתה היית נרי השמיני. עתה נרי כבה ושמשי קדר. עין שמשי חשך ומאור עיני קדר. נישא במר קולנו, על נפילת בננו.
ידעת שאתה הולך ובכל זאת לא הססת לרגע לבצע המשימה. אנו, הוריך וכל משפחתך, גאים בך, ושמך "הטוב משמן טוב" לא ימוש מפינו.
יהי זכרו ברוך!
הוריך השכולים
שלמה ונעמי