רס"ל מאיר זייטל ז"ל

הכרנו אותו בהיותו כבן ארבע כשנכנסה משפחת זייטל לשיכון לפני חמש עשרה וחצי שנה.
הוא היה שובב גדול, אבל מפותח בשכלו. תמיד במשחקי ילדים היה כקצין בראש הקבוצה וניהל את המשחק ותמיד השתוממתי על כושר המנהיגות של הילד הקטן. זכורני, כבר מילדותו היתה לו שאיפה להיות קצין טייס. מששאלו אותו בהיותו ילד קטן מה רוצה להיות כשתגדל? - ענה ללא היסוס: טייס.
לא פעם היה ביננו ריב כי היה מפריע למנוחה כששיחק עם הילדים על יד הבית. אך למרות זאת אהבתי אותו, כי הוא היה ילד פיקח.
כשמת עליו אביו היה כבן 12 ואמו היתה מתלוננת על מצבה הקשה על שאיננה יכולה לסחוב בעול ולפרנס את ילדיה. מאיר היה מעודד אותה: "אמא היקרה, אל תבכי, החזיקי את עצמך עד שאני אגדל ואוכל לפרנס אותך, אל תבכי".
האם דאגה להכניס את בנה לקיבוץ שיוכל ללמוד ולהגשים את שאיפותיו.
ומיום כניסתו לקיבוץ, גדל הילד, רבו ידיעותיו ופשוט היה תענוג לשוחח אתו. כשהיה בא לחופש, היה מיד בודק מה דורש תיקון ועוזר לאמו בכל מיני תיקוני בית.
בהכנסו לצבא גדל מאיר כאילו עם התפקיד שנטל על עצמו. אילו הועיד לו הגורל חיים - בוודאי היה מאיר מגיע להישגים נאים בחייו.
אבל לצערינו הגדול, לקח אותו הגורל מאתנו בדמי ימיו וטרם הספיק להגשים את שאיפותיו.
הלך והשאיר בלבנו חלל ריק. ואין תמורה לאבידתנו.
יהי זכרו ברוך!

השכנים
שרה ופנחס לובל