רס"ל מאיר זייטל ז"ל

הייתי גאה באחי. תמיד שמחתי כשהצליח בקורס וכשידעתי שיהיה קצין טייס, התגאתי ביותר.
הוא היה כל אושרי, כי מעט מאוד זכיתי בחיי לאושר.
בהיותי בת 9 שנים כבר נותקתי מן הבית, כי אימי האומללה נאלצה לשלוח אותי לקיבוץ, בגלל התנאים בבית.
מצבו של אבי ז"ל בשנים האחרונות לחייו ואח"כ כשמת, שנים אחדות אחרי מלחמת השחרור וכתוצאה ממנה - כל אלה גרמו לכך שחסרה לי, לדאבוני, החמימות של ההורים. לא היתה להם האפשרות להעניק לי, כמו שהיתה לכל ההורים של הילדים בסביבה - וזה שהשפיע עלי מאוד לרעה.
ורק זה כל מה שנשאר לי, אח יקר!
הוא נתן לי אומץ. הוא היה בא אלי בחופשים, לוקח אותי לקולנוע ומשוחח איתי, הוא היה מסור לי בלב ובנפש.
תמיד הייתי מספרת לחברותי על אחי שיהיה קצין וכמה שהנו טוב ויקר.
פתאום סיפרו לי שאחי היקר נ פ ל.
באותו רגע לא הוצאתי הגה מפי, הייתי כמו מאובנת ולא יכולתי לא לנוע ולא לדבר.
עד עכשיו איני יכולה להאמין שאבד לי האח ועמו אושרי - ל ע ו ל ם.
נשאר בליבי כאב עמוק שאי אפר לרפאותו.
אזכרך לנצח אחי !
בינה זייטל