מאיר נולד בעיצומה של מלחמת העולם השניה. אביו היה מגויס למערכת הביטחון בישוב דאז.
כבר בשנותיו הראשונות הרגיש מאיר, במצב הקשה שבו היינו נתונים. על אף הכל לא חסכנו עמל לספק לו הכל כפי שידינו הסיגה, למען התפתחותו וחינוכו - ככה עברו עליו השנים הראשונות לחייו.
למזלנו הרע, מיד עם פרוץ מלחמת השחרור, גויס אביו להגנת המולדת ושוב נשארנו לבדנו.
כשקרה לנו האסון ואביו נפצע במלחמת השחרור ולא החלים עד שנפח את נשמתו הטהורה - נשארנו מיותמים. למרות זאת לא שכחתי אף לרגע קט מה לפני. עשיתי את כל המאמצים כדי שבני לא ירגיש בחסרון האב. טיפלתי בו בעצמי. כל דאגותיו היו שחינוכו יהיה מושלם - ככל יתר הילדים שיד הגורל לא פגעה בהם.
פניתי אל כל מי שהיה בידו לעזור, למען אפשר לבני עתיד בריא וכדי שלא יפול ברוחו.
מאירקה, מאור עיני היה!
עוד בהיותך בגיל רך, עברו עליך ימים קשים ומרים. כמה שמחים היינו שמצאת את דרכך בקיבוץ, על אף קשיי ההסתגלות שעברו עליך בזמן הראשון.
זכורני כל החוויות והסיפוק שהיה לך. כיצד סיפרת לי תמיד על חייך, על עבודתך במשק ועל הצלחתך בלימודים.
גדלת והתפתחת מילד רך - שגורל חייו המר לו - עד להיותך נער חזק ברוחו ובאופיו - עד התגייסותך לצבא.
לפעמים נדמה היה לי שהתבגרת כל כך - שלא בהתאם לגילך.
עד כמה ידעת את רצונך והחלטתך כה נחושה היתה ללכת לקורס טייס. לא הספקת לספר על חוויותך מהקורס, בגלל החופשות הקצרות שאותן היית צריך לחלק בין המשך לבין הבית בחולון. תמיד עשית הכל כדי להנות אותי בביקור, אפילו הקצר ביותר - כדי שאראה אותך בריא ושלם. וניחמת אותי כל כך כשאמרת ש- "עוד מעט מעט ואוכל לעזור לך במצב בקשה.
בכל מאודך רצית והשתדלת להיות עם "הטובים לטייס" - ואמנם כשרונותיך, יחד עם רצונך העז ושקידתך הרבה, עזרו לך להתגבר על כל הקשיים.
עמדת לסיים בהצלחה את הקורס ופתאום ירד עלינו האסון המחריד ביותר.
אני זוכרת עד כמה ניסיתי לשכנע אותך שתעזוב את הטייס. ליבי, לב אמא רגישה, הרגיש מה, אך לא ידע מה צפוי לו.
וככה הסתלקת והשארת את ליבי דווי לכל ימי חיי. ואין כל נחמה.
מאירקה, מאיר, בני היקר ! כל גאוותי וגאוות אחותך היית !
האור שהאיר לי בחיי המרים, המלאים צרות ותלאות שפקדו אותי - אבד לי. ולעד לא יוכל איש בעולם למלא את מקומך.
מאירקה בני, זכרונך ורוחך יהיו נחמתי לתמיד!
לעולם אשמור אותן עמוק עמוק בליבי!
יהי זכרונך ברוך.
אמך השכולה, הכואבת כאב וצער עמוק עמוק,
טובה