סמל רועי סימן-טוב ז"ל

אלבום תמונות

רועי
אני מרגישה רצון עז להגיד עליך הרבה דברים, כדי שאנשים יזכרו אותך טוב יותר וברור יותר, דרך הזכרונות ושידעו עליך כמה שיותר, ושכמה שיותר אנשים ידעו מי היית, לפחות מנקודת ראותי, וכדי לחלוק עם כמה שיותר אנשים שאוהבים אותך לעד, את זכרונותי.
היית הילד הכי חייכן בענף, בחור חכם, מוכשר ולמרות שלא קיבלת הכשרות פורמליות עשית את עבודתך הרבה יותר טוב ממי שרכש ידע בצורה פורמלית. בקיצור היית מקסים, ואלוהים לצערי, לא בחר בכלל את האדם הנכון (אם אפשר לומר דבר כזה), לקחת אותו מאיתנו הוא לקח את האדם הכי חייכן והכי נחמד בענף.
רועי, אני מתחתנת עוד שבועיים ב-11.8 זוכר? כשביקשתי מכל האנשים בענף לאשר את השתתפותם, היית בין הראשונים שאישר ואמרת "בטח שאבוא את החתונה שלך אפספס", ביקשתי ממך שתבוא עם החברה שלך, למרות שלא ידעתי אם בכלל יש לך חברה אמרת "אני אבוא לחתונה לבד, ואם שאול יתחרט, מייד אזנק מתחת לחופה ואחליף אותו" זוכר? אני אמרתי, אם שאול יתחרט, אני מוכנה.
הבטחת להכין לי קסטה של שירים לריקודים כדי שנוכל שאול ואני להתאמן בבית ולבחור שיר סלאו לחתונה, ואלוהים לא אפשר לך לקיים את הבטחתך.
אני כל-כך מצטערת שכל השבוע עד יום שני הייתי בחופש, ושכבר חזרתי מהחופש ביום שלישי, במקום להגיע למפקדה ולראות אותך, נסעתי לחיפה, מי היה מאמין שכשאגיע ביום רביעי לצבא אשמע את הבשורה המרה.
אתה זוכר איך התחילו נשיקות ה-בוקר-טוב? יום אחד נכנסת לחדר ולחצת את ידי ונישקת את ידך אמרתי לך "רועי, כך עושים? מנשקים יד של בחורה ולא של בחור" אמרת את צודקת ונישקת את ידי. ומאז כל בוקר היית נוהג להכנס לחדרי ולתת נשיקת בוקר טוב על ידי, ואם היית יוצא לרגילה, היית דואג להשלים את החסר (פחות או יותר).
זוכר, איך כל יום בצהרים היית נכנס לחדר, לוקח מיונתן את העתון שקנה מתישב רגל על רגל, פורש את העיתון וקורא, ממש סאסטת צהרים עשית אצלינו, רחוק מהאנשים שלא כל-כך אהבת.
מאוד אהבתי אצליך שידעת להגיד בדיוק מה שחשבת, וידעת בדרכים ממזריות שהאנשים הנכונים ישמעו את מה שאתה אומר. זוכר שנכנסת לחדר כשאייל היה בו, ואמרת בקול רם (כדי שאייל ישמע) "אין לי מה לעשות בגלל שהראש מדור שלי לא יודע לתכנן לי את העבודה".
אני זוכרת, את היום בו היגעת אלינו לענף, לא ידעו בדיוק היכן לשבץ אותך, במדור סטטיסטיקה או בחדר מחשב, ובסוף החליטו במדור סטטיסטיקה, דיי מהר קלטת את העבודה ועשית אותה לשביעות רצון מפקדיך, כך שכשהרגשת שיש לך זמן פנוי, למדת לבד מג'יק ופיתחת לברונו מערכת לניהול אנשי מילואים ששימשה אותו בעבודתו.
אני זוכרת כשאוהד השתחרר היתה בעיה בצוות P.C, הצעתי לאייל שישבצו אותך שם, בהתחלה לא התלהבו מהרעיון, וגם ראש המדור שלך, לא היתה מרוצה מהרעיון לאבד אותך, אבל בסוף ההיגיון ניצח ועברת להיות תוכניתן בצוות P.C, שם תיפקדת בצורה מועילה, כך שיצא לך שם בכל המיפקדה, וכולם ניצלו את שירותך, כי כשנותנים שאת טוב, יעיל וחייכן מי יסרב?
אין לך מושג איך הייתי מרוצה ממהירות ומדרך ההשתלבות שלך כתוכניתן מן השורה למרות שהכשרות פורמליות לא רכשת (וגם לא הכי רצית לרכוש) הכל למדת לבד, ועל כך צריך להצדיע לך. ואם כבר בעניין ההצדעה, אתה זכור שהייתה פעם תקלה ברשת, אף אחד לא ידע לפתור אותה. היה קוד מוזר על ה-SERVER, נפעלת בתושיה עם חברת "נובל" וכשלא הועיל פתחת ספרים, קראת מה סיבת התקלה והתיקנת אותה, על כך שיבחו אותך בפורום דיי גדול, ושוב הייתי גאה. תמיד הייתי גאה בך, ולו רק בגלל שגדלת וצמחת מפקיד תוכניתן איכותי, טוב יותר מהרבה אחרים.
אני זוכרת שיום אחד לפני הבחירות ישבנו במדור סטטיסטיקה בהפסקת צהרים כמה מאנשי הענף, וכל אחד פחות או יותר אמר מה הוא מתכוון להצביע. אני זוכרת שאמרת "אני מצביע צומת, ואמא שלי ואבא שלי גם יצביעו צומת בשבילי, הם לא יודעים מה להצביע אז אמרתי להם אתם יודעים מה, בשבילי תצביעו צומת."
בהספד שלך, אבא שלך אמר שהיית קצין הבידור של המשפחה, האמת היא שגם בענף היית קצין הבידור, אני זוכרת שנכנסת אלינו לחדר עם אוסף בדיחות וסיפרת אותם בצרור, ברצף בדיחה אחר בדיחה, ואף פעם סטוק הבדיחות לא התרוקן, תמיד כשרציתי לשמוע משהו מצחיק היה לך מה לספר, ותמיד זה היה משהו שלא שמעתי קודם.
אני זוכרת שלכבוד הטסט לאוטו לקחת רגילה, כי האוטו שלך לא עבר בפעם הראשונה וכשהבנת שצריך איזשהו חלק ולאחר שהזמנת וראית שאין את החלק הצלחת לאלתר משהו כך שהאוטו עבר את הטסט ואפילו הטסטר לא ידע איך.
רועי, אני לא אשכח אותך, ותמיד אזכור אותך מחייך, כי תמיד חייכת גם כשהיית עצבני דאגת שזה לא יפגע בחיוך.
המילים שרשמתי פה, הם טיפה בים לעומת ריגשותיי וזכרונותיי ממך אבל פשוט הרגשתי צורך לחלוק אותם עם כמה שיותר אנשים.
אזכור אותך לעד
מירב יחזקאל