(מתוך קובץ הזכרון "העשרה" אפיקים 1948)
כשאני מהרהר בו לעתים, אני רואה בו לא דמות אחת כי אם שתים, שונות אחת מהשניה. רואה אני מחד - את הנער משפיה, ההולך אחרי הבקר בהרים, הנוהג את הצאן באפיקים ומשהו מקלילות אולי גם פזיזות דבק בו.
ומאידך - את החבר בעל המבט הרציני, כשחיוך קליל מסתתר מאחורי הרצינות, נוצץ ועולה, בכל זאת. ונדמה לך, כי החיוך בא רק לשם כיסוי על הרצינות, כדי לרככה, שלא להבליטה יתר על המידה.
אני רואה נער היושב על מורדות הירדן וחלילו בפיו, נטול כל דאגות, חפשי כצפרים המנתרות סביבו, קליל כמרבד הפרחים עליו הוא מתפרקד.
ומאידך - את הצעיר, אשר משימות כה כבדות הוטלו עליו. הוא מתגנב למלון המלך דוד הסגור ומסוגר בפני אזרחים ורוצה לגלות מה זוממים שם נגדנו האפיטרופסים שלנו לשעבר. הוא חודר יחד עם עוד כמה צעירים מהמחלקה הערבית מעבר לגבול, חוקר את צפונות הגולן יומים לפני הפלישה, כי הן יש לדעת מראש על התבערה שמכינים לנו השכנים בנקיקי סלעיו.
אך כל זה רק לכאורה, על פני השטח. כי בסקרי את כל עברו, בהעבירי לנגד עיני הכל, הכל ובתשומת לב, אז ראה אראה, כי לא שתים הנה, לא שתי דמויות נפרדות, כי אם שתים שהן אחת.
אירע לו מה שאירע להרבה מהאורי'ם והעוזי'ם שלנו כשנקראו פתאום לדגל. הנערים הללו תפשו כהרף עין את משמעות הדבר. הם שמעו את הקול הבוקע ועולה מנבכי הארץ ובין רגע בגרו. הם פשטו את מחלצות הילדות והנוער, לבשו מדים אפורים, העמיסו על כתפם את נטל המשימה ויצאו. ובצאתם ידעו כי מדרך זו יתכן וגם לא ישובו.
ראיתי את תמונתו מתוך העתון המצרי שנשאר במשטרת פלוג'ה. לא אשכח מבטו זה כשהוא עומד ויודע לפני מה ולפני מי הוא עומד ולידו חברו למשימה וגורל. גם אחרי זה קשה להאמין לידיעה הרשמית שנתקבלה רק עכשיו בחלוף שנה תמימה. כי הרי קשה להאמין שאותו הנער, שהערים על האנגלים במפקדה שלהם, עת שינה טעמו לפניהם ויגרשוהו וילך, אותו עזרא שידע לעבור את מכשולי הגבול, לחמוק ולעבור על פני משמרות סוריים - קשה להאמין שאותו נער ייכשל. הן עשה יעשה משהו גם למצרים. ימציא המצאה, מעשה ערמה יתחמק וייחלץ.
כשראוהו פעם מופיע אצלנו בלוית עוד שנים לבושים מזרחית ומראיהם כמראה ה"שכנים", ענה בתשובה להערות החברים: אם ניפול, אז (בטעות) על ידי יהודים, אך לא בידי הערבים. שוב נשוב משם לאחר ביצוע כל משימה.
ועכשיו - האמנם כבר לא ישוב? האמנם זהו הסוף? סוף המשימות וסוף החיים? האמנם?
י.פ.
מידע נוסף נמצא בתא הנופל בחדר ההנצחה שבבית הפלמ"ח